אלו ימים של חשבון נפשויש רגעים שאני מסתכלת על עצמי מהצד
וחושבת
איך לעזאזל הגעתי למצב הזה???
מרגישה
כאילו שמו אותי בהמתנה, למעלה מעשור
או יותר, תלוי איך סופרים
לבד,
מחכה לו
ושוב יום כיפור
ושוב מבקשת:
אבינו מלכנו
בטל מעלינו כל גזירות קשות
הצמח לנו ישועה בקרוב
שמע קולנו, חוס ורחם עלינו
פתח שערי שמיים לתפילתנו
נא אל תשיבנו ריקם מלפניך
תהא השעה הזאת שעת רחמים ועת רצון מלפניך
עשה למענך אם לא למעננו
עשה למענך והושיענו
חננו ועננו כי אין בנו מעשים
עשה עימנו צדקה וחסד והושיענו
חושבת: אם לא בשבילי אז למען ההורים- שכל כך מבקשים ממך
ומחר לפנות ערב היום הקדוש
אבא יתקשר לברך אותי
כי כבר שנתיים אני נמנעת מלהגיע אליהם ביום כיפור
שוקלת לנתק את הטלפון, שלא יתקשר ולא יברך "ישימך אלוקים כשרה רבקה רחל ולאה"
כי נמאס לי לשמוע את זה כל שנה
ולהתפרק