מעולם מסלול החיים שלי לא היה חלש כהיום.

אולי בתקופה של לפני צבא בעצם.

אוי, ספת הפסיכולוג הישראבלוגית...

לפני הצבא הייתי בודד בהחלט.

לפני לפני הצבא, אם נחזור לסוף שנות התשעים... התחיל מסלול שבסופו הייתי בודד

בסוף כיתה ו' פיזרו אותנו לחטיבות ביניים

את הכיתה שלי פיצלו - חצי חצי

נותרתי עם מעט חברים

בחטיבה חוויתי קשיי התאקלמות

בתיכון חוויתי קשיים גדולים יותר

בסוף התיכון נותרתי גלמוד

ואז לופ צבאי

תקופה מסריחה

שלוש שנים נוראית

אחרי הצבא השתקמתי

תרתי משמע

נותר מספר בודד של חברים מהצבא

עוד 2-3 חברים מהשכונה

ואז נכנסתי למוקד טלפוני

אחריו לעוד אחד

אחריו לימודים

והופ נהיו לי הרבה חברים

יום הולדת 30 חגגתי שנה לפני שעזבתי את תל אביב

הגיעו 50 איש

לבעל בית הקפה הקטן שחגגתי בו הודעתי שיגיעו גג 15

הוא חיבק אותי בסוף הערב

כשנה אחרי, ואני בחיפה

חזרתי לנקודה של גיל 17

או 13

המעבר מתל אביב לחיפה הוא אגרסיבי

אני עוד לא בשלב השיקום

התחלתי לעבוד במוקד חדש

אבל זה לא זה

אני כבר לא השון של גיל 22

אני עוד שניה בן 31

קהל היעד הוא לא אני

והם לא הקהל הטבעי שלי

אני קוסם - באולם חתונות

יום אחד במוקד וקיבלתי מכתב הערכה מלקוח

חגגתי אותו עם עצמי

בודד לי

וראש השנה בפתח

וכולי תקווה שהשנה הקרובה - 

תהיה מוצלחת

וחברים?

תגידו לחברים שלכם שאתם אוהבים אותם

תעריכו אותם

תאהבו אותם ב-א-מ-ת

ותבינו 

שבלעדיהם - אתם כלום

והכותרת?

יכולתי לכתוב עליה חפירה

רק עליה

אבל כנראה שזה לפעם הבאה

אחלה סופש!

שון,

האסיר החופשי

(בלי קשר, הגרמני מגדל דגים.)