מוזר להודות באמת המרה שהמקום הזה הוא כבר לא המקום שלי, לפחות לא כפי שהיה.
תמיד כאן? בהחלט. אבל הביקור העקבי, העברת שעות מזמני הפנוי בעיון, הם מזמן לא חלק מהשגרה.
בעבר הייתי מחפשת הקלה בכתיבה תחת חלון העריכה. לא בטוחה מה קורה היום אבל לא זה.
אין לי מושג מה לכתוב, מה אני רוצה לכתוב.
הדברים נעשו מעומעמים. מה שמפריע אני יודעת שמפריע אבל לא מכה באותה עוצמה או גורר את אותן תחושות. הכל טיפה יותר רחוק.
זה שקט מבורך אבל אין לי כרגע כוח להתחיל לעבוד על עצמי, כוח לדבר, לשתף, לפרש, להתעסק בשיט הזה.
מתחשק לי להניח בצד, לקבור את הכל עמוק ולהתעלם. אולי לאט לאט להעלם.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
urnotalone