עוד מעט יום רבין . יום שמציין את מותו ואת מפעל חייו של דמות בחברה הישראלית.

דמות מפתח, בין הבודדות אם יורשה לי להגיד שהיוותה מקור השראה ופעלה מעשית לקידום השלום. 

ולמרות המתנגדים, ולמרות השנאה, היא בחרה בדרך שלה, ובאמונה שלה. היא קידמה את מה שהיא חשבה לנכון, ועשתה את מה שיכלה במסגרת המגבלות.

רבין חתם שני הסכמי שלום עד שנרצח בידי יהודי. בעיניי אפשר לקרוא לו גם מחבל יהודי.

בזכותו אנחנו לא פותחים מלחמות כל שנה עם מצרים, או עם ירדן.

אבל עכשיו, כשמתח, שנאה ורצח סובבים אותנו אנשים שוכחים מה באמת משנה. 

הם חושבים שאלימות פותרת סכסוכים. 

אז היא לא, היא רק משאירה צלקות מכוערות שמשאירות רצון לנקמה.

אנשים מאחלים מוות, אנשים חושבים שיש להם את הזכות להחזיק חיי אדם בידיים. אנשים חושבים את עצמם לאלוהים. 

אז ככה, 

עצוב בעיניי שצריך לפרסם דרכי התגוננות, ואיך לעצור פצע דקירה

שבמקום לכבות את המדורה רק מוסיפים עצים, ודלק,

שוכחים שלפעמים להשתין, ולהתעלם מהחום הצורב זה הפתרון לכל הבעיות.

במקום לעורר את השנאה, אפשר להתעלם ממנה. הממשלה תדאג לנו. גם אם היא לא בשליטה, גם אם לפני שנה בסך הכל איבדנו גיבורים, והמדינה עברה את צוק איתן, ולפני זה את עמוד ענן ועוד ועוד עימותים. 

אנחנו לא צריכים לקחת את החוק לידיים, אנחנו לא צריכים לעשות עין תחת עין. 

ויש את הגאונים שאומרים שאנחנו לא צריכים לפחד- יש לי חדשות בשבילכם, כשבנאדם מתקרב אליך עם סכין- תברח. 

אתם אנשים, והגוף שלכם פגיע, ואתם מאבדים את עצמכם לטירוף.

ואתם מוותרים על האנושיות שלכם.

תאמינו בצבא שלכם, תאמינו בשלום. 

יש אנשים שהוכשרו לטפל באיומים ובמצבים קיצוניים כמו כאלה, והם לא אתם. אז תרגעו. 

דיי להעמיד את עצמכם במצב מסכן. דיי לפגוע בעצמכם ובכל שאר האנשים במדינה.