בפוסט לפני קצת יותר מחודש שעסק בדונאלד טראמפ בין השאר, הייתה תגובה שטענה שאני בנאדם ממורמר. זו טענה לגיטימית. לאלו ממכם שלא מעוניינים בפריקות הרגשיות שלי, אני מתנצל; אני אעלה עוד פוסטים בקרוב מאוד, אחרי כמה ימים שלא יצא לי עקב שיקולים של בית ספר ותנועה קיבוצית. לאלו ממכם שרוצים לקרוא את השטויות שלי או שלא אכפת להם, אני מודה לכם מקרב לב. תודה.
כמו תמיד, שיר הפוסט:
והפעם, להקת המטאל הסקנדינבי TYR שתופיע בארץ בקרוב, עם השיר Hold The Heaten Hammer High.
זה התחיל בהודעה פשוטה באיוונט בפייסבוק: "חיפה עומדת ביחד לעתיד משותף", עצרת למען דו-קיום, שלום וסיום הכיבוש מול הסינימטק בחיפה. הכל היה מאורגן, הכל היה מוכן, אני עמדתי להגיע.
ואז זה קרה:
באמת? בשל הגשם ומזג האוויר הסוער?
זו לא הפעם הראשונה שאני עד לחולשה של ה"שמאל" בארץ. רובם הם השמאלנים הציוניים, כלי שרת בידיים של המדינה, הממשלה והצבא; אלו שאינם הם אוסף מביך של "אינטלקטואלים" מתנשאים. השמאל האמריקאי שורף את דגלי ארה"ב בחוצות העיר, מיליציות אנרכיסטיות נלחמות למען שוויון וסוציאליזם בכל העולם- ורק בישראל, המיטב שהשמאל האמיתי יכול לעשות הוא עבודת גמר בקולנוע, טור בעיתון, פוסט זועם. מה נסגר איתנו?
ורק לי נשאר לתהות מדי זה כבר יקרה. ב"כנופיית המקלות בגלגלים" של אדוארד אבי, למשל, קבוצה של אקו-אנרכיסטיים רואים את השממה המדברית האמריקאית היפהפייה הופכת לשפחה של ארגונים קפיטליסטיים. בתגובה, הם מפוצצים רכבות פחם, שופכים סירופ תירס לתוך מכונות ענקיות ומתכתיות שעסוקות בלהרוס כל פיסת אדמה של כדור הארץ. מתי זה כבר יקרה כאן? עשרות טייקונים ואיילי הון שואבים את המים, רוצחים את הים, חופרים באדמה וקוברים את עצמם; תחת הידיים של עוזרי הממשלה כל האדמה הופכת לבית הקברות הענק של ענקים מדושנים בחליפות וסיגר ביד, וכל מה שאנחנו עושים זה עצומות מזורגגות ברשת, איוונטים בפייסבוק, הפגנות של שלושה אנשים ומגפון.
אני זוכר את הפעם האחרונה שבאמת היה כאן מאבק אמיתי, חריף, פעולה ישירה נגד הממשלה והבנקים. זה היה ביום ראשון, ה24 ביוני 2012, בשעות הקטנות של הלילה. המחאה החברתית. עשרות אלפים יצאו לרחובות, עם שלטים, סלוגנים ומגפונים; ובמקום לקרוא נאומים טיפשיים מפוליטיקאים, במקום לשבת ולהתבכיין, הם התעמתו. המשטרה ניסתה לדכא בפעם העשרת אלפים מאבק, אבל גילתה שבשונה מהפעמים הקודמות, היה זה משהו אמיתי. גם כשנפלו ונעצרו יחידים, עשרות ואז מאות, אחרים החליפו את מקומם במאבק אמיתי. ובאותו יום ראשון, ה24 ביוני, אף שוטר לא הצליח למנוע את הניפוץ של חלונות הבנקים הענקיים.
הפעילים התחילו לצעוק "הון, שלטון, עולם תחתון", לדפוק על חלונות סניף הבנק בחוזקה. חלונות הזכוכית היפים, שרק בבוקר עברו שטיפה מקיפה, שערים צלולים לתוך עולם של משכנתא וחובות, התחילו להיסדק. זה היה יותר מסתם מעשה של סבוטאז', יותר מסתם פעולה ישירה: זה היה מסר כנה מהעם. נמאס לו מהבטחות הסרק, נמאס לו מהשטויות. במקום לדון במשא ומתן, הוא אחז בפטיש והתחיל לשבור את הקיר.
איפה האנשים שילחמו מלחמה אמיתית וצודקת? איפה האנשים שיחתכו גדרות, יניפו דגלים אמיתיים, ישברו קירות, ירססו גרפיטי, יעשו שינוי אמיתי במקום עוד פוסט חסר תועלת? איפה המאבק הצודק שלכם, איפה המלחמה שלכם בפשיזם שאתם כל כך מתגאים בה?
נהיינו עם אדיש, ללא ספק. אלו ששפויים מספיק בשביל לנטוש את הנורמות בשביל מאבק ציבורי בוודאי יסכימו. כל השאר יצקצקו בלשון ויחזרו לראות טלוויזיה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: