הקיר הרביעי

והיום: לומדים לזרוק את הקוביות! 

אבל לפני הכל, שיר: 

והפעם, עוד קלאסיקת ת'ראש יפהפייה מבית היוצר של המטאל שלא מתחסד. Slayer בשיר שמוקדש לכל אלו שמעדיפים להישאר מחוץ למשחק, לא לתקוע את ראשם בתוך התחת של העשירים והטייקונים-  Skeletons Of Society.

בניגוד לשלדים של החברה, אתם משחקים את המשחק. זה לא משנה אם אתם בני 15, 30, 50 או 90; אתם משחקים את המשחק, אתם מטילים את הקוביות. אתם מכירים את השחקנים העליוניים אי שם במעלה טבלת התוצאות, אתם משנננים את התוצאות היפות שלהם, בשעה שהם מעשנים סיגרים ארוכים וחומים ואת האפר מפילים עליכם. זו מציאות של ג'ונגל, שבה רק החזק שורד: השחקנים העליונים, שנהנים מפרות התוצאות; והשחקנים האחרים, מאכל לכלבים. 

אין לכם סיבה לראות את מגש הכסף. שום סיבה שבעולם. זה לא ישנה דבר. על העצלות של עם הקודש דיברתי בפוסט הקודם שלי, שלמרות יחידים כמו "באים לבנקאים" והמחאה החברתית 2011 עדיין מתהדר בהיותו העם הכי אדיש בעולם. ובגלל שהסדרה הזו עושה שמות לאחרונה בכל מקום, בעיתונים, בטלוויזיה, בשיחות- ובצדק- אני יודע שלא יקרה שום דבר. 

לא יקרה שום דבר כי אזרחי ישראל מעדיפים לשחק את המשחק. הם עייפים. בעקבות גל המחאות של השנים הקודמות העזנו לצאת מהבית ולעשות משהו, אבל עכשיו? עכשיו נשב בשקט. נשלב רגל על רגל, אולי נשתה פחית קולה. נקום ב9 בבוקר וניסע לעבודה, לתוך גלגלים ענקיים של גרבילים- מסתובבים ומסתובבים, בלי להפסיק.

מה זה המשחק אתם שואלים? שאלה טובה. קשה להגדיר את המשחק. זה חוק טבע. זה מעל לכל. כל ילד שנולד בגן מבין את המשחק: הוא פשוט מאוד להבנה, ובתוך כל זה הוא הדבר הכי מסובך בעולם. 

המשחק הוא מיליוני שחקנים שונים שמתפקדים כעבדים. המשחק הוא אפרטהייד כלכלי, תוצר של עיתונים חינמיים ומהדורות ערב, בתי ספר ותעודות מקצוע באלקטרוניקה. המשחק הוא מערכת שבה החזק שולט, הריכוזיות היא אורגזמה, המונופול היא חברנו והידע הוא בערות.

מעל הכל, המשחק הוא פירמידה. הוא דבר שאין עליו עוררין וכל החורג ממנו שקול למשוגע. החברה תגיע אליו בסופו של דבר, תרסן אותו, אם צריך תשליך אותו אל בתי הכלא והצינוקים שלה. איך עובדת הפירמידה אתם שואלים? בואו נעבור אחד אחד. 

למעלה, הרחק מעל כולם, נמצאים השחקנים הראשיים: התאגידים ובעליהם, הטייקונים הקפיטליסטיים. ממקומם הגבוה, הפועלים נראים כמו נמלים. הם מבינים בדיוק איך המשחק עובד. 
חשוב להם להיות ביחסים טובים עם השחקנים האחרים. הם יודעים שבמקרה שיאבדו מנכסיהם, חבריהם הטובים יהיו שם בשביל לתמוך: ובשביל למנוע כל צורה של התערבות חיצונית, הם מלווים את הכספים זה לזה, בלי צורך בקובלנות בנקאיות או ידיעת הציבור. השוק האפור הזה של עבריינים בחליפות וסיגרים משתין על כולנו בקשת. 

איילי ההון הם גאונים בדרכם שלם. הם לא פיזיקאים ורופאים, לא פילוסופים ולא כימאיים. הם גאונים באומנות האנושית של איסוף הכסף, ויותר מזה, של לקיחתו. במאה ה21, הקפיטליזם הוא הוא מרבץ של חזירים עשירים, גנבים שאת הכסף שלהם שודדים מאחורי שולחנות עץ מהודרים, הכל בחסות החוק, הכל כשר. 

המשחק שלהם הוא משחק דורסני שלא מפחד משום דבר. כמה ימים אחרי ש"מגש הכסף" הייתה אמורה לחולל מהפכה מטורפת בקרב הציבור, קמנו לגלות שלא השתנה דבר. הריכוזיות נותרה כמו שהייתה. להפך, היא אפילו גדלה: באותו שוק סלולר ששר האוצר שלנו מתגאה ברפורמה שבו, קנתה סלקום את גולן טלקום, וכך נותרנו עם מספר קטנטן של חברות לבחור מהן: למי נשלם הון תועפות? שוק חופשי רצית, ושוק חופשי קיבלת; שוק חופשי למלכי הכסף, ועינוי לאדם הקטן. 

ואם כבר דיברנו על "רפורמת הסלולר" המהוללת: 

מתחת לאיילי ההון נמצאים הפוליטיקאים. אלו עושי דבריהם של בעלי ההון. האשליה של פוליטיקאים ושל ה"דמוקרטיה היצוגית" אולי עובדת במדינות הרווחה של סקנדינביה אבל כאן, היא לא יותר מתירוץ ואופיום להמונים. הממשלה, בין אם תהיה ממשלת שמאל או ממשלת ימין, בין אם דתית או חילונית, תמיד תהיה אסופת בובות על חוט בידי האינטרסים של אלו שיש להם מה להרוויח. 

תמיד מצאתי את זה מוזר שכאנשים מגלים עבירות שחיתות ענקיות אצל פוליטיקאים, או מקורות מימון מפוקפקים, או סיפורים חשוכים מהעבר- הם תמיד מגיבים בפליאה. "הוא היה אדם מוסרי", הם אומרים, "בחיים לא ציפיתי ממנו לקחת כסף. בחיים לא ציפיתי ממנה למעול בתרומות. בחיים לא ציפיתי ממנו לאיים על מישהו אחר. בחיים לא ציפיתי ממנה לשחק את המשחק." תרצו או לא, הפוליטיקאים מרוצים להיות כלים בידיים של בעלי ההון- הם מספקים להם יציבות כלכלית ותמיכה. בלי העזרה של העשירים, איך ישארו על הכיסא וימנעו ממכם לראות את האמת? 

הכלי הנפוץ ביותר של הפוליטיקאים הוא השקר. הם טבעו בו לחלוטין, וחלקם רואים בו כאמת. הם בטוחים שהם גדולים יותר, טובים יותר, שעליהם לא חלים החוקים. שהם מורמים מעם. הם מרשים לעצמם להטות משפט, לקחת שוחד, להטריד מינית, לנצל את הכוח שלהם, לעשות קומבינות, לעזור לחברים, למנות מקורבים, ובעיקר לעשות את החיים שלכם קשים יותר. אבל מתוקף היותם פוליטיקאים הם ישר מחוץ לקו התקיפה. הרי הם נציגי ציבור. גם אם כל פעולה שלהם נועדה עבור אינטרס אישי- הם עדיין שם בשבילכם. הם עדיין הדמוקרטיה היפה שאותה אתם אוהבים. 

ומתחתם? ובכן, כאן המשחק נגמר, לצערי. ישנם החיילים, לדוגמא; כלי שרת עבור האידיאולוגיות הציוניות שלנו, כביכול, אבל גם, באותה הזדמנות, גם כלי משחק בידיים של בעלי ההון עבור מימוש אינטרסים. לעיתים הם גם כלים בידיים של הפוליטיקאים עבור שמירת הכיסא. הפועלים גם הם נמצאים מתחת לפירמידה, נדחקים מתחת לעול של בעלי ההון. אלו אינם מקצועות ההייטק שאנחנו נוהגים לנפנף בהם, אלו הבורגנים עם המשכורת השמנה והחינוך הטוב. אלו אנשי הפריפריה. הנהגים, המובילים, הסבלים, אנשי המוסך, המורים. מיליונים שלכודים בכלוב, רצים במעגלים ומרימים בכפות ידיהם את הטייקונים גבוה-גבוה, עד לשמיים. 

ומי נמצא מתחת לכם, אתם שואלים? אלו שמסרבים להכיר בהם. הפלסטינים, שנחנקים מהכיבוש, סובלים מהאפרטהייד ומשמשים כפועלים עבור חברות ישראליות. לדוגמא, חברת סודה סטרים, שמרוויחה מענקים ותמיכה ממשלתית על הבנייה בהתנחלויות, ומשתמשת בעובדים פלסטינים ככוח עבודה זול ומנוצל. אותם עובדים פלסטינים דיווחו על מגבלות שונות בתנאים העסקיים שלהם, ביניהם איסור על התאגדות (שמא יעלו על הקומבינה), איסור תנועה, וניצול בלתי נפסק של העובדים. 

הפועלים הזרים והפליטים מאפריקה הם עוד קורבן של השיטה המעוותת. פעמים רבות גם הם נלכדים ברשת של הקפיטליזם. הם מסתכלים סביב על הבניינים הנוצצים וחושבים: הנה, הגעתי לגן עדן. כאן אמצא עבודה ופרנסה בשבילי ועבור משפחתי. לרוב הם נכנסים לתוך מעגל של עבדות מפרכת בשכר זעום ובתנאים נוראיים. המשטרע פושטת על מקומות בהם גרים העובדים האלו: קרוב לעשרה בתוך חדר של מטר על מטר, על מזרנים דקים. 

והרשימה עוד ארוכה: הנשים, שנדחקות תחת פטריארכיה דורסנית סקסיסטית; הקהילה הלהטבאק"ית ובמיוחד הקהילה הטרנסקסואלית שסובלת משנים של סטריאוטיפים ודעה קדומה; וכמובן הכפייה הדתית שלא הולכת לשום מקום. 

אבל לכם זה לא משנה, אחרי הכל. הריכוזיות עולה, הם מקבלים עוד ולכם נשאר פחות. העוגה טעימה, אין ספק, במיוחד אם חמישה אנשים בולסים ממנה ומעלימים ממנה כל זכר, ואתם נאלצים להסתפק בפירור. כך נראית הדמוקרטיה של עם ישראל. כך נראה השוק החופשי של הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. רק החזקים מנצחים- ברוכים הבאים לישראל.