והפעם, Be'lakor עם דת' מטאל סימפוני שמתחיל בצורה יפהפייה- To Stir The Sea & In Parting. מתוך האלבום המצוין Of Breath And Bone.
בשני הפוסטים האחרונים שלי דיברתי בעיקר על כסף. ממבטים שונים: מהכסף עצמו, מאיך שהוא עובר מיד של טייקון אחד לידיו של טייקון אחר, על הפשעים של העבריינים בחליפות המגוהצות, וגם על ההשפעה החברתית של כסף מזוהם בצואתם של איילי-הון. לצערי, אני אצטרך לחזור אל הנושא שוב. הרבה מאוד אנשים שמצב ההון-שלטון-עולם תחתון לאחרונה הוא תוצר מתמשך של תהליכים שקורים במשך המון, אבל המון, זמן. הטבות במס, שחיתות שלטונית- כל אלו דברים שקורים לאט לאט. אני טוען אחרת. ובשביל להדגים את הקצב המטורף של הדרך שבה דופקת אליטת העושר את העם ואת מעמד הפועלים יום, יום, שעה שעה- אני מציג לכם: יומן העשיקה, הבזבוז, הניצול והדפיקה של ה8 לנובמבר 2015, יום ראשון. אני מקווה שתהנו. באשר אליי? הדברים הנ"ל גרמו לי להקיא.
מסתבר שבזמן שאתם ישנתם את שינתכם בלילה גשום וקצת קר, בערך עשרת אלפים אנשים החליטו לעשות משהו. בחיפה, בבאר שבע ובתל אביב, התארגנו הפגנות של עשרות אלפים נגד שוד הגז והתרגיל ההו-כל-כך-מסריח של אריה דרעי. מתישהו במהלך ההפגנה, בין גשם לשלטים, צעקות ונאומים, החליטה המשטרע שלא מתאים לה שכל כך הרבה אנשים ידברו נגד שוד הגז (ואולי זו הייתה הוראה מלמעלה?). היא החליטה לפנות את ההפגנה. המפגינים שלא אהבו את הרעיון יותר מדי, התחילו להתעמת נגד המשטרע בצורה שהפתיעה אפילו אותם. העימותים נמשכו שעות ארוכות, ובסופם עשרה נעצרו וכמה נפצעו קל.
המשטרע, שלא מצטיינת ביכולות שיקול מי יודע מה, החליטה להגיב (כמו תמיד), בברוטליות:
אבל המשטרע שכחה שעם הנצח לא אפס. למרות אלימות מיותרת שנגמרה בגילויי גבורה ואמיצות מצד המפגינים, נרשמו סטטיסטיקות מטורפות על אלפי בני אדם שהתקבצו בגשם וברוח, בערים שונות, וסירבו. סירבו להיות סבילים, סירבו לתת יד לשוד, סירבו לסייע לקפיטליזם, סירבו להאכיל בכפית עבריינים בחליפות וסיגר מסריח בפיהם. הם סירבו. ובשביל אותם אלפים שמסרבים להיות אזרחים צייתנים, אותם מיליונים אחרים צריכים להגיד תודה.
...והחדשות הרעות של מחר.
ועשרות אלפי המפגינים של אתמול, קמו בבוקר וגילו שדפקו אותם.
מסתבר שבמשך השנים לווה אליעזר פישמן משתי הבנקים המוזכרים מעלה סכום מטורף של קרוב ל2 מיליארד שקל באמצעות רשת של חברות פרטיות שלו. רק למספר קטן מהן, לפי הכתוב, היו ערבויות ובטחונות שהסכום יוחזר בסופו של דבר. הבנקים, שלמרות היותו של פישמן נטל עליהם, המשיכו לשלם עוד ועוד ולהלוות לו. בטח, מה קרה? הם לא ישלמו את זה בסופו של דבר.
עד מתי ישמשו איילי ההון האויב הגדול ביותר של הפועלים? עד מתי הם ימשיכו להסתכל עלינו מלמעלה, מהקומות המפוארות של רבי הקומות ושל הסוויטות בבתי המלון ולצחוק? שטר אחרי שטר, זה לא הכסף שהורס משפחות, שובר אנשים וזורק אותם לתוך מעגל העוני. אלו לא הספרות שתחתיהן נעשקים מיליארדי פועלים בכל יום, בארץ ובעולם. זה מי שעומד מאחוריהם, בחליפה ובסיגר יקר. את השוד והגניבה שלהם הם עושים מאחורי שולחנות עץ ואת הימים שלהם הם מסיימים בשכיבה פרקדן על מיטה נוחה, לצד נשותיהם, בידיעה שהרסו חיים ומשפחות. את הזעם שלנו אנחנו לא צריכים לתעל למרמור עצמי אלא למרי אזרחי- נגד הבנקים, נגד הממשלה, נגד איילי ההון. עד מתי ישמשו בעלי ההון האויב הגדול ביותר של הפועלים? עד היום שנפסיק להרשות להם לעשות כך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: