"רחוב דיזנגוף בפוסט טראומה אינו זר לבנימין נתניהו. ב-19 באוקטובר 1994, בשעת בוקר, התפוצץ אוטובוס קו 5 ברחוב האופנתי והאהוב, כמאה מטרים מהיכן שמצוי היום פאב "סימטא". עשרים ושניים אנשים נהרגו ולמעלה משלושים נפצעו באחד הפיגועים הקשים שאירעו אי פעם בתל אביב. עוד טרם שהושלם פינויי כל הגופות מהאוטובוס המרוסק והמעשן הגיע למקום ראש האופוזיציה נתניהו מלווה במאבטחיו ונשא הצהרה מתלהמת בה האשים במפורש את ראש הממשלה, יצחק רבין, באחריות לפיגועים, לצד יאסר ערפאת, ראש הרשות דאז."
כל כלי התקשורת זימרו ביחד המנון של הקלה ושמחה. המשחק נגמר, המצוד הסתיים והשועלים מצאו את הטרף. נשאת מלחם, שבוע לאחר שביצע את הפיגוע בפאב "הסימטא" בת"א נמצא בישוב ערערה וחוסל במהלך מרדף עם כוחות הימ"מ המשטרתיים. ראשו פוצץ, וחיילי המקום מיהרו לצלם את גופתו המרוטשת. התמונה לא איחרה מלהתפרסם ברשתות החברתיות - נשאת שוכב על הרצפה, עיניו מזוגגות, ראשו שטוף בדם ומוחו הוורדרד משתרבב מבחוץ - כמו הצהרה קולקטיבית שהנה, הוא נמצא, אפשר לחזור למציאות. לפני שישה ימים, עלה ראש הממשלה נתניהו לנאום לצד פאב הסימטא ברחוב דיזינגוף. הנאום שלו, עמוס בשנאה ובגזענות כמיטב נאומיו (למעשה, הוא קצת התעלה על עצמו), נחטף בשקיקה להמונים ששיוועו לשמוע מה קורה, לדעת מה המצב, איך יכול להיות שהמחבל עודנו חופשי יומיים אחרי. הציבור לא מטומטם ורוצה לדעת מה פשר היריות והפטרולים ברחובות ת"א. והנה עולה ראש הממשלה ומוכר דמגוגיה זולה, כשלים לוגיים למתחילים.
***
למחזה יוליוס קיסר של שייקספיר יש כמה גרסאות. הטובה ביותר, בעיניי, היא הראשונה, בשנת 1953. מרלון ברנדו בתפקיד מצוין כמרקוס אנטוניוס, ג'יימס מייסון כברוטוס, ג'ון גיליוד כקסיוס ולואיס קלהרן כקיסר. הסרט נאמן למחזה המקורי, ובנקודות מסוימות מצליח להעביר את העוצמות של הרצח הפוליטי במילים ובנאומים של שתיים מגיבוריו המרתקים: ברוטוס הבוגד אך חורש השוויון, ואנטוניוס השמרן, הנאמן לקיסר, מלא זעם וכעס על שרצחו את גיבורו. הרגעים הטובים ביותר בסרט קורים דקות ספורות לאחר ש12 הסנאטורים של רומא עוטים על יוליוס קיסר בפגיונות ורוצחים אותו, באשמה שהיה שתלטן ושניסה לבטל את הדמוקרטיה ולכונן בתוכה עריצות. הם מתכננים את צעדיהם בינם לבין עצמם כשלחדר נכנס אחד מחבריו הטובים של קיסר, מרקוס אנטוניוס, ומביט בגופה המדממת של קיסר. הסנאטורים מאפשרים לו לנאום ולהספיד את קיסר בהלוויה המונית מחוץ לסנאט, בתנאי שלא ישמיץ ויגנה אותם, ובתנאי שברוטוס, שבגד בקיסר, יצא לפניו ויסביר להמון מדוע התנקש בחייו של קיסר. ברוטוס יוצא אל הקהל הזועם ומגן על שמו, וחשוב מכך, על שם הדמוקרטיה הרומאית:
הדמגוגיה של ברוטוס משתלטת על הנאום במהירות. הוא פונה אל הרגש של ההמון בהצהרת חברות לאדם שזה אתה רצח בדם קר:
"If They'll be any in this assembly, a dear friend of Caesar's.. to him i say that Brutus's love to Caesar was no less than his!"
"אם ישנים בקהל, אלו מכרים טובים של קיסר.. להם אומר כי אהבת ברוטוס לקיסר לא הייתה פחותה משלהם!"
ברוטוס מתחיל את נאומו ביצירת אמפתיה: הוא, הוא החבר הטוב ביותר של קיסר! הוא אחיו ומרעו, הוא אוהב אותו אהבת נפש, ואלו בקהל אשר מתיימרים לומר כי היו חברים טובים של קיסר, אולי אף יותר מברוטוס - שידעו כי הם טועים. גם אם הרגע תקע בקיסר פגיון בלב, וגם אם השאיר את גופתו המדממת על הרצפה הקרה - אין מכרים וחברים טובים יותר לקיסר הנרצח מאשר ברוטוס (מעניין לדעת כי שייקספיר רומז בעדינות לאורך המחזה כי ברוטוס הוא אף ילדו הממזר של קיסר).
וברוטוס ממשיך בשלו ביצירת קשר רגשי: הפעם- לאומנות.
"...Why brutus rolled against Caesar.. This is my Answer: not that i loved Caesar less - BUT THAT I LOVED ROME MORE!"
"אם כך נשאלת השאלה מדוע פעל ברוטוס כנגד קיסר.. ולכך תשובתי: לא שאהבתי את קיסר פחות- אלא שאהבתי את רומא יותר!"
וכך נמשכת הדמגוגיה של ברוטוס עוד ועוד, אל מול הקהל השבוי שהמתין שעות מחוץ לאולם הסנאט בציפייה לחדשות על מנהיגו האהוב. הוא נקטע רק כאשר מהסנאט יוצא, בגלימתו האדומה, מרקוס אנטוניוס האוחז בידיו את גופת קיסר המדממת. באקט שיוביל למותו, מכריז ברוטוס כי יאפשר לחברו הקרוב של קיסר, מרקוס אנטוניוס, להספידו. ההמון, שהיה בהתחלה שטוף זעם ודרש לכלות ולעשות שפטים בברוטוס הרוצח, צועק ומריע לשמו ומציע שברוטוס יתמנה למלך החדש על רומא. או אז הולך ברוטוס בחזרה אל הסנאט, ומפנה את הבמה למרקוס אנטוניוס, שמתחיל בהספד הנאום לקיסר.
"Friends, Romans, countrymen, lend me your ears
I come to bury Caesar, not to praise him...
Here, under the leave of Brutus and the rest,
For Brutus is an honorable man,
and so are they all, all honorable men -
Come I to speak at Caesars funeral
He was my friend, faithful and just to me
But Brutus says he was ambitious
And Brutus is an honorable man"
"רעים, בני רומא, בני ארצי, הקשיבו
את קיסר באתי לקבור, לא לשבח...
כאן ברשותם של ברוטוס והשאר,
כי ברוטוס איש כבוד, והם כולם,
כולם אנשי כבוד – אני עומד
לומר דברים בהלוויית קיסר.
היה חבר, ישר ונאמן לי,
אבל שאף שלטון, כך אומר ברוטוס,
וברוטוס איש כבוד הוא, כמובן."
כך מתבצע נאומו של אנטוניוס - הסתה פרועה וצינית על היותו של ברוטוס הרוצח "איש כבוד", ואיזכור חוזר ונשנה לטוב ליבו של קיסר, אשר סייע לעניים והעניק מתנות ושלל רב לרומא. למשך כל הנאום המרתק על מזבח גופתו של קיסר, אנטוניוס משנה את דעת הקהל, שעד לפני דקות ספורות צעק את שמו של ברוטוס באהדה ובהערצה, לזעם ולנקמה על הרצח המתועב. הנה ברוטוס משקר בדמגוגיה ובכשלים לוגיים לקהל, ומתרץ רצח פוליטי - והנה אנטוניוס עולה ובדמגוגיה פוליטית משכנע את הקהל לצדד בו. מכאן שקרים ומכאן שקרים, מערבולת של הסתה ושל רצח מעל הגופה של קיסר. פוליטיקה למתחילים.
***
נאום נתניהו, ויחס ממשלת הימין לטבח בפאב הסימטא, שקול לנאום של מרקוס אנטוניוס, מלא ההסתה והשנאה. הם עומדים מעל גופותיהם של הנרצחים בפיגוע, וכעת, מעל גופתו של נסאת מלחם, וצועקים סיסמאות כואבות אל קהל שבולע בתאווה את כל מה שיאמרו לו. הרצח, בפאב הסימטא ובערערה, הוא רצח פוליטי, ועל כן - יהיו הפוליטיקאים המושחתים שמצדיקים ומגנים אותו קולות של הסתה ושל מכירת שקרים להמון. בעזרת גופות של ישראלים ופלסטינים, הפוליטיקאים זוכים בכם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: