חשבתי המון על צעדים לקדם את הבלוג שלי, לאו דווקא בישראבלוג, מכמה סיבות. הסיבה הראשונה היא שכמו שאתם בטח יודעים, ישראבלוג כרגע נמצא תחת הצל של ירידה מהאינטרנט. לא משנה כמה אנשים השקיעו את הנשמה שלהם בכתיבה ברשת הבלוגים הזו, פיננסית, כלכלית, תמיד יש את הסכנה שבוקר אחד נקום וישראבלוג לא יהיה כאן. בגלל זה, חשבתי על דף פייסבוק לעדכונים במקרה של (וגם שלא), ובמקביל, לעבוד על אתר אינטרנט.
פלוס, יצא לי לראות בלוגים אחרים בישראבלוג, וגיליתי שאלו שאהבתי במיוחד הם...יפים. מעוצבים כמו שצריך. אני לא השקעתי לזה יותר מדי זמן כשפתחתי את הבלוג לפני חודש בערך, והחלטתי שאני אנסה לעבוד על זה קצת בשביל להפוך אותו לקצת יותר יפה, לפחות בעיניי.
היופי של כל הבלוגים האלו שראיתי הוא שכל אחד מהם היה עצמו. הוא לא ניסה לקפוץ מעל הפופיק ולהעתיק. העיצוב היה הניסיון שלו לשקף את האופי והתכונות שלו מתוך כל מה שיש לממשק של ישראבלוג להציע. בעיניי, זה מגניב בטירוף. כי כשמשהו אותנטי, לא מתחכם יותר מדי ומעביר את המסר ואת האופי של מי שעומד מאחוריו, גם מי שלא מוצא את זה יפה- עדיין נמשך לקרוא, לראות עוד. זה נחמד לדעת שגם בישראבלוג הגדולה, עם כמה מאות בלוגים שונים, עדיין- להרבה מאוד מהם יש טאץ' אישי.
בכל מקרה, לא רציתי לבזבז פוסט ככה סתם. אם הבלוג נראה אחרת, אז כנראה שהעיצוב שלי יצא לפועל, ואם ככה- אני אשמח מאוד אם תוכלו לבקר אותו, ולהגיד לי מה אתם חושבים. בחרתי להקדיש את הפוסט הפעם בשביל לחרוג קצת ממסגרת הדברים המדכאים בטירוף שאני רושם, עם קצת מוזיקה חדשה שמצאתי לאחרונה. אני מקווה שתהנו.
שלושה סינגלים של להקת DethKlok שאהבתי:
דת'קלוק היא להקה מאוד מגניבה- קודם כל בגלל שהיא לא ממש קיימת. היא להקה מתוך סדרת רשת חינמית מצחיקה בטירוף שנקראת Metalocalypse, שעוקבת אחרי להקת פאוור-דת' מטאל מפורסמת ומצליחה, שבין הופעה להופעה ובין שיר לשיר, מזמנת שדים, רוצחת אנשים מתחת למים ועושה קניות בסופר. הסדרה מעולה, חינמית והאנימציה יוצאת דופן- ובכל פרק יש שיר אחר שמנגנת להקה אמיתית בשם דת'קלוק.
השירים שאהבתי הם Murmaider, The Gears וGo Forth And Die. אם אתם מעוניינים לשמוע עוד המלצות על דת'קלוק, אני ממליץ על השירים Crush The Industry, Detharmonic וAwaken.
משהו חדש שגיליתי על מטאליקה.
לאלו ממכם שלא מעריצים את האבות של הת'ראש מטאל, אני אספר שבאלבום המעולה שלהם Ride The Lightning יש שיר בשם Call Of Ktulu, שיר אינסטרומנטלי וללא מילים שאני מאוד אהבתי. הייתי בטוח שזה הסינגל היחידי שלהם מאותו סוג, אבל מסתבר שבאלבום אחר שלהם, And Justice For All, יש עוד אינסטרומנטל- ומשום מה, באלבום שנמצא אצלי בפלייליסט הוא נשמט. והאינסטרומנטל ההוא מעולה!
אתם יכולים לשמוע את שניהם כאן.
להקות ששווה לשמוע
אז יצא לי לקרוא מאמר באתר של רוק כבד ומטאל על 12 להקות ת'ראש מטאל מגניבות שכדאי שתשמעו- המאמר מאוד מגניב וכולל להקות עם המון פוטנציאל.
הנה כמה להקות שאני התחברתי אליהם מתוך המאמר:
להקה אמריקאית בשם Tormenter עם השיר שלה Exile From Flash שנע על קו דק מאוד ומרשים מאוד בין ת'ראש מטאל, דת' מטאל והאבי מטאל (עם השפעה די ברורה מלהקות כמו סלייר, לדוגמא):
הלהקה הבאה היא להקה צ'כית בשם Blackshard עם השיר Die Alive:
עוד שיר שאהבתי הוא של הלהקה Lowest Creature משבדיה והוא Empire Of The Rats, עם סולן לא מי יודע מה אבל ליווי גיטרות מעולה:
אתם יכולים לקרוא את כל המאמר עם כל הלהקות כאן. מקווה שנהנתם
והפעם: מגלים את ההבדל בין מדינת היהודים למדינה ליהודים
אבל לפני הכל, שיר:
והפעם, להקת פאוור מעולה בשם Sabaton מנגנת את Rise Of Evil.
הכרזת העצמאות
מדינה אולי נשמעת כמו רעיון אדיר על הנייר, אבל בשטח, היא מתבררת ככישלון. כת המדינה, שמאמינה מצייתים ללא עוררין להיררכיה עליונה שאין לפקפק בה, שמאמיניה עוצמים את העיניים בפני פשעים נוראיים, באמצעות מחויבות קנאית למדינה- נפוצה כל כך היום, שאפילו ארגונים ועמים ללא מדינה חושקים ברעיון הזה מאוד.
אבל מדינת ישראל היא רעיון שונה, קונספט שונה לחלוטין. הרעיון הציוני, פרי המחשבה של הוגי דעות עוד מהמאה ה19, היה שונה מכל תנועת קוממיות אחרות בזמנו (וגם בין היחידים היום). הרעיון היה מוזר מעט בהתחלה: מדינה יהודית. הצביון, הממשלה, הצבא, המשטרה, מערכת החינוך; כולם יהיו יהודיים. היה זה פתרון מושלם לבעיה היהודית, בעיה סבוכה מאוד, שהתבטאה בעיקר בטבח מדי שלוש שנים. משהו היה מוזר באנשי הגולה, בעיקר אירופה, לפני קום המדינה: משום מה, חלק מאוד גדול מהם שנאו אותנו.
ב1948, אחרי פרעה אחד, המן אחד, חלמנייצקי אחד ופסיכופת עם שפם, הוקמה מדינת ישראל. היושבים באולם בבית דיזינגוף שבשדרות רוטשליד 16, ישבו בצפייה והמתינו להכרזה. בן גוריון אמר את המילים המוכרות שלו, על הכרזה למדינה יהודית בארץ ישראל.
אף אחד מיושבי האולם ומההמונים שבחוץ, שהמתינו בקוצר רוח, לא הבין מה קרה. לא קלט, לא חיבר את החוטים שהיו עוזרים לו להבין את הטעות שנעשתה עם הכרזת המדינה. הייתה זו הכרזה על מדינה יהודית. נקייה. ומשם, החלו הצרות.
אז מה קרה שם באמת? איפה הייתה הטעות? ומה היה יכול לקרות אם פשוט היינו מתקנים חלק אחד בחזון הציוני?
מדינת היהודים ומדינה ליהודים
הייתי רוצה לפרט בפניכם שני אפשרויות שונות לחזון הציוני, אפשרויות שכמו שאני מאמין, היו מתקנות את רוב הבעיות הכלכליות, החברתיות והבטחוניות במדינת ישראל של 2015. אבל ראשית, יש לפרט את המצב הקיים.
מדינת היהודים
במדינת היהודים ישנו רוב יהודי ברור. הקמתה של מדינת היהודים נעשית על גבם של אזרחים ערביים, במעשה שלמים יקרא הנכבה הפלסטינית. לאחר הקמתה, מתפקדת המדינה כסוציאליסטית למשך כמה עשרות שנים, אך לבסוף עוברת הפרטה ותהליך שבסופו היא מדינה קפיטליסטית לכל דבר ועניין.
במדינת היהודים, דתו של האדם היא הקובעת. מדינת היהודים מקבלת לשורותיה כל יהודי מכל ארץ, ומספקת לו אזרחות, חופש הצבעה וחופש ביטוי מלא, בזמן שאזרחיה הערבים סובלים מגזענות ומאפליה בכל תחומי החברה. משנת 1967 שולטת מדינת היהודים בשטחי יהודה ושומרון ומדכאת כ3 מיליון פלסטינים, ומונעת מהם זכויות בסיסיות. למדינת היהודים כור גרעיני מפותח מאין כמוהו וארסנל של נשקים גרעיניים שלא יבייש את האומות הגדולות בעולם. במדינת היהודים, עשרות אנשים עובדים בחריצות עבודה קשה מאין כמוה, ועדיין נמצאים מתחת לקו העוני. בעיית דירות חמורה מכה את מדינת היהודים, ואזרחיה מדוכאים ומיואשים מ10 שנים של שלטון ממשלה יחידה, עם ראש ממשלה זהה.
במדינת היהודים, האליטה השלטת מקורבת לדת היהודית. בשל כך, כפייה דתית שולטת במערכת החינוך, הבריאות, ובגופים אחרים. האזרחים מחיובים לקיים תהליכים רבים תחת עינה הפקוחה של הדת. אפליית נשים, שוביניזם וסקסיזם מציפה את החברה ואת מערכת החינוך, וכתוצאה מכך, ילדיה של מדינת היהודים, והדור הבא שלה, יוצאים כשבתוכם מבעבעות אידיאולוגיות גזעניות ופשיסטיות.
עכשיו, בואו נראה את האלטרנטיבה השנייה. האלטרנטיבה השנייה היא מדינה עבור היהודים. היא מדינה שיועדה לפתור את הבעיה היהודית. היא מדינה שבה יהודים יוכלו להתיישב ולהינות משוויון זכויות מלא, ייצוג פרלמנטרי, וחיים נוחים. על הדרך, היא לא מדכאת אף אחד.
מדינה ליהודים
מדינה ליהודים היא החזון הציוני במלואו. במדינה ליהודים, ערבי פלסטינה ובניהם הם אזרחים שווים במדינה דמוקרטית ובה פרלמנט ומערכת משפט. חוקי המדינה מעניקים חופש דת ופולחן מלא ומעניקים זכויות ליהודים בה, אך זכויות אלו מוענקות גם למיעוט הערבי. הגלובליזציה והמודרניזציה משפיעים על החברה הערבית במדינה ליהודים, ובשל כך, הדמוגרפיה מראה כי ישנו מיעוט ערבי בעל זכויות שוות במדינה, והרוב הוא רוב יהודי. המדינה ליהודים היא סוציאליסטית, ושלטון ערבי-יהודי מספק לאזרחיו חיים נוחים. זו ישראל- אבל ללא נכבה, ללא קפיטליזם, ללא כיבוש ודיכוי, ללא כפייה דתית. מדינה ליברלית ומודרנית שאזרחיה לא מעלים על דעתה מציאות אחרת, אפלה יותר, כזו ש,למרבה הצער, קיימת כיום.
אם פתרון "המדינה ליהודים" נשמע מושלם, דעו שהוא לא. אחרי הכל, הוא עדיין מדינה; השלטון והצבא, גם ללא כיבוש ואפרטהייד, עדיין מדכאים את אזרחיה ושוללים מהם חופש מלא בהיותם שלטונות. חלקים אתניים מסוימים בעם עלולים לזכות במרבית הקולות, ומדינה ליהודים עלולה להידרדר לפשיזם ולטוטליטריות (אם כי לא מהר כמו ההדרדרות של מדינת ישראל כיום לפשיזם). המדינה היהודית היא חזון הציונות; אבל יש פתרון נוסף, פתרון אמיתי, קשה להשגה אך מתגמל ביעילותו. החזון של מקימי המדינה, החלוצים הראשונים. רעיון החברה ליהודים.
חזון החלוצים
העולים הראשונים לארץ ישראל, אלו שישבו אותה והקימו ישובים כמו דגניה, תל אביב, ראשון לציון ועוד המון, אנשי חומה ומגדל- החזון של אותם אנשים היה חזון שונה. החזון שלהם היה חזון סוציאליסטי-קומוניסטי למקום טוב יותר, שוויוני, שבו כל אדם זוכה ליחס מתאים. היה זה רעיון החברה ליהודים. היום, חזון החברה ליהודים חי וקיים: חזון קומוניסטי,אנרכיסטי,שוויוני.
החברה ליהודים
ברעיון החברה ליהודים, כל צורה של מדינה ושלטון מתבטל. ערבי פלסטינה ויהודים ציוניים מתיישבים יחדיו בחברה חדשה, קומונה של בני אדם ממקומות שונים, במדינת ישראל. החברה ליהודים מספקת מחסה, חופש דת וחופש פולחן לכל אדם באשר הוא, ואינה נטפלת למוצאו של אדם. החברה היא קומוניסטית-סוציאליסטית; כל פועל זוכה לזכויות, וכל אדם תורם לחברה כמה שהוא יכול ומקבל כמה שהוא צריך.
ברעיון החברה ליהודים, ילדים ערבים ויהודים לומדים וגדלים יחדיו במערכת חינוך שוויונית, עם מקצועות ליבה, וכל פועל זוכה לחופש בחירה במה יעסוק. החברה ליהודים מספקת חופש ביטוי מלא וללא גבולות, ונשענת לא על ערמות של חוקים בירוקרטיים, תמוהים ומוזרים, אלא על מספר מצומצם מאוד של תקנות מוסריות אנושיות, המונעות רצח וניצול. שוויון מלא בין נשים לגברים, בין ערבים ליהודים ובין כל פועלי החברה מסופק.
"מטרתנו היא שילוב כוחות ואיחוד המאמצים של הגורמים השואפים ליצירת קומוניזם חירותני (ליברטרי,לא ממסדי). אנו מבקשות לקדם תהליך מהפכני שבו מועצות וסינדקטים דמוקרטיים, ארגונים, קומונות, אחוות סטודנטים וארגוני עובדים, מורים וכו' הנוקטים בעיקרון הניהול העצמי יפילו את הקפיטליזם והמדינה ויחליפו אותם בחברה חופשית שתהא מאורגנת על בסיס צרכי האוכלוסייה."-ארגון אחדות, ארגון אנרכו-קומוניסטי ישראלי.
המון פעמים, מאבק עולה המון. שלטי חוצות, חולצות, פוסטרים, כסף לערבות (במקרה של), אירגון של הפגנות- כל הדברים האלו יכולים לעלות המון לאזרח המדוכא הממוצע. אבל זה לא חייב להיות ככה: יש דרכים רבות של מאבק שלא יעלו לכם אפילו אגורה אחת. אספנו בשבילכם עשרה.
1. לגדל שיער.נתחיל עם מאבק צעיר יותר, פשוט יותר וקל במיוחד. גידול שיער מאז ומתמיד נחשב לסממן של מרד בסמכות, ואקט כזה מומלץ למאבק נגד סמכויות כמו בתי ספר, משטרה, ומאבק מוזיקלי.בחברה שבה שיער נחשב למאפיין קולקטיביסטי בשביל להעלים כל שינוי בין אחד לשני, ובמערכת חינוך שבה גידול שיער, צביעת שיער ודברים דומים נחשבים פשע-גידול שיער הוא פשוט, קל ואפקטיבי. הוא נחשב עד היום, קרוב ל50 שנה אחרי, לתופעת נוער השוליים של שנות השישים ולמרדנות אנרכיסטית. בנוסף, זה גם ממש יפה.
2. לא ללכת ל____. (השלם את החסר). מסגרות קבועות, כמו עבודה, בתי ספר, אותן פעולות משמימות שאנחנו עושים יום יום בלי שום דבר מיוחד, הם אלו שהופכים אותנו לאט לאט לאנשים אחרים. בתי ספר, לדוגמא, מעודדים אדישות, אהדה לחברה הקפיטליסטית ולתרבות הצריכה, מיליטריזם, לאומנות, ועל הדרך בקושי עוזרת לך בעתיד. אם פשוט נימנע מללכת למקומות ששולטים בנו, למסגרות משעממות ואפורות שכל מה שהן עושות זה לדכא אותנו פעם אחר פעם- גם נצטרף למאבק נכון,צודק ולא אלים, וגם נוכל להפנות את הזמן לפעילויות יותר חשובות.
לאלו שמבקשים לברוח מהשגרה של העבודה, או להימלט מהשעמום האפור והמגעיל של בית הספר, אבל עדיין לא לוותר על מסגרות וחינוך, לא צריכה להיות שום דאגה. חינוך ביתי, לדוגמא, הוא פיתרון מושלם עבור אלו שלא רוצים לשלוח את הילדים שלהם למוסד כמו בית ספר, אבל עדיין לא מוכנים לוותר על חינוך.
3.לא לזוז לשום מקום. האחד הבא הוא מאוד קל ודורש רק מוטיבציה ועקשנות: לא לזוז לשום מקום. להישאר על הרצפה, לקשור את עצמך לקיר או לגדר, להירדם במסדרונות של מוסדות שלטון, ובעיקר לא לעזוב עד שהמאבק ינצח. מאבק מהסוג הזה הוא מאבק מהסוג הכי עקשן שיש: מאבק שאי אפשר להתעלם ממנו. מאוד סביר שמאבק כזה יגיע למשטרה בסופו של דבר, ויכול להתגלגל למקומות אלימים של גירוש ופירוק המחאה. בשל כך, חשוב שמאבק מהסוג הזה יגיע מכמה שיותר אנשים,כך שגם אם יגורשו כמה מהמקום, כמה ישארו, ואלו שגורשו יוכלו לחזור אחר כך.
4. לסרב.זה יכול להיות לאכול, לשתות, לשכב, לישון, להתגייס לצבא, לשלם מיסים, לפנות אנשים מביתם. זה יכול להיות סירוב לצאת מהבית, סירוב להוריד חולצה או שלט. אתם יכולים להגיד לא כשאומרים לכם להיכנס לשיעור, לשלם את החוב, להיכנס לניידת או לענות על כל השאלות. אתם לא חייבים כלום לאף אחד. אתם ברשות עצמכם.
"זה היה בתל אביב, בשנותיה הראשונות של המדינה, כאשר הקואופרטיבים עוד היו בשיא כוחם, והעובדים היו אדונים לגורלם.
ביום אביבי שטוף שמש ויפה במיוחד, אוטובוס קו 4 של קואופרטיב דן עשה את דרכו במסלולו הרגיל, כאשר לפתע – מול קולנוע מוגרבי, בפינת הרחובות אלנבי ובן יהודה – עצר הנהג את האוטובוס באמצע הצומת. הוא סינן קללה עסיסית ביידיש, פתח את דלתות האוטובוס, ויצא החוצה אל קרני השמש.הנוסעים הביטו בו תחילה המומים, אולם אז החלו למחות בקולניות. אחד מהם קם ממקומו והחל לצפצף בצופר האוטובוס. לאחר כמה צפצופים קצרים, לחץ בכל כוחו על הצופר, שהשמיע צפירה מתמשכת; אולם נהג האוטובוס, אשר מאס בעבודתו, התעלם מהצפירה, והמשיך לצעוד במורד רחוב אלנבי לכיוון הים. במשך דקה, ישבו הנוסעים הנדהמים בשתיקה. זוג קם ממקומו וירד מהאוטובוס. ואז, מירכתי האוטובוס, צעדה קדימה אישה גדולת גוף, עמוסת סלי ירקות, ובלי אומר התיישבה במושב הנהג, והכניסה להילוך את המנוע. האוטובוס המשיך במסלולו, תוך עצירה בכל התחנות, עד שהאישה הגיעה לתחנה שלה וירדה. נוסע אחר תפס את מקומה לכברת דרך נוספת, ואז נוסע נוסף, ועוד אחד, וכך המשיך במסלולו אוטובוס קו 4, עד שהגיע לתחנתו הסופית."
5.לצייר, לצלם, לישון, לקשקש, לנגן, לשיר....על דברים של אחרים. יש לך את הזכות המלאה להשתמש ברכוש של מי שמדכא אותך. אחרי הכל, הדורסנות שלו יום יום היא מה שגרמה לך לעשות את המאבק מההתחלה- הוא אשם. אז תצייר לו על הקירות, תרססי גרפיטי, תעלה על הגג, תנגני על החלון, ובעיקר תעשה צרות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: