זורו.

הבטחתי לכם לפני שתי פוסטים את השיר רחוקה, אז אני יפרסם אותו היום.

אחרי שביום חמישי הייתה שמחה היום יום שבת וכשמתקרבים ליום ראשון אני 

במצב רוח מעורער. 

בטיול שעשיתי כתבתי יומן בפלאפון מסמך טקסט שכתוב על ממש כל מדינה 

וכל יום בטיול, היום שקראתי בו ממש נכנסתי לזה וכשהפסקתי לקרוא פתאום

הרגשתי מועקה חזקה כי כאילו חזרתי שוב לארץ. 

בטיול הכרתי בחורה פרואנית שעברה לארגנטינה בשם מריה, הכרנו במועדון

בשם הפלאציו, במקסיקו, רקדנו והתנשקנו מלא, לצלילים של שירים לטינים 

יפים, והמשכנו לרומן דיי ארוך, היא תמיד הייתה מפרגנת כמה היא אוהבת

את הנשיקות שלי, ושאני חתיך, העברתי איתה כמה לילות מושלמים. ועכשיו

כקראתי את היומן מסופר הרבה עליה.. בעיקר הסיפור על היום האחרון שלי 

בפלאיה דל כרמן, מי שלא מכיר זה כמו מקום מפוצץ מסיבות וכיף חיים עם חוף

מקסים בשם הממיטאס. אז יום לפני שעזבתי לקנקון ניפגשתי עם מריה, והיא

כל הלילה לא הפסיקה להגיד לי אל תעזוב, וגם היא אמרה לי אני אוהבת אותך

בספרדית ובאנגלית, וממש התחננה שאני לא יעזוב, וכשעזבתי היא כתבה לי 

הודעה ארוכה כמה כיף היה לה איתי וכמה היא נהנתה מזמן שלנו ביחד 

ושהיא מקווה שניפגש יום אחד, והיא מזמינה אותי לבואנו סיירס.

אני כותב לכם על מריה בזמן שיש לי חברה עוד מאט ארבעה חודשים, אז

האמת שהייצתי אצלה ביום רביעי ומאז לא ניפגשנו ואמרתי אני יקח ממנה 

קצת הפסקה כדי לראות מה אני מרגיש. אז בנתיים אני לא ממש מתגעגע 

אלייה אבל כנראה היום אני ילך אליה. 

והשיר רחוקה אני מזכיר נכתב לאקסית שלי, שההורים שלה החליטו שאני 

לא מספיק טוב עבורם, וגרמו לנו להיפרד, אני כותב לה רחוקה לא חשבתי 

שזאת דרך נכונה תבחרי להיות איתי תבחרי במלחמה על הלב שלי בתקווה

שהיא תלחם עליי.. מה שלא קרה.

רחוקה \ אני \ 2012

peru girl