זורו.

שני קווים מקבילים, ויותר מידי לבד, ויותר מידי שחור. ורק שני קווים מקבילים בצבע לבן. האחד קו קצר אך מדויק והשני נמצא מעליו אך הוא לפעמים שבור ולפעמים שלם, קו מוזר.

ואפשר לראות עכשיו קו שלישי שנוסף שמרגיע את כל הקווים שנמצאים למטה הוא שולט בהן ועכשיו הוא משתמש במנגינה הרכה להרגיע את עולם הקווים. ואם נתאמץ נראה מאות קווים ואולי יותר. אך קו אחד קטן זה הקו הכי חשוב, הוא יכול להיות שבור ואף מרוסק אך עדיין אנחנו נרצה אותו ונאהב אותו תמיד כיוון שזה הקו שלנו. לקו הזה יש עוד קו שמקביל אליו והם לא רואים אחד את השנייה. ויש עוד קו בצורה מעוגלת שאנחנו קוראים לו עולם, והוא מין בריכה ענקית לקווים. והקווים יפים והמנגינה טהורה והכתיבה מתארת את אשר היה ואת אשר יהיה. 

יום אחד הקו שלי יצא לטיול, בטיול הקו שכח את צורתו המקורית לכן לרגעים היה משולש לרגעים היה ריבוע לרגעים היה עיגול אך תמיד רצה לחזור להיות קו. שהקו חזר מהטיול הוא שכח את צורתו לכן לפעמים היה משולש לפעמים היה עיגול אך תמיד רצה לחזור לצורתו המקורית. לקו היה מזל שלצידו קווים נוספים, שזוכרים איך הוא היה לפני כל הצורות החדשות. והם ניסו להגיד לו "האמת שאתה קו קטן וחמוד" והם ניסו לרמוז לו "חשבת מה היא צורתך המקורית הרי אתה יודע שאתה לא משולש ולא עיגול!" והם ניסו המון דרכים. אך הקו היה צריך להבין לבד, לכן אלף ההסברים לא עזרו. 

הקו לקח את העיגול ושבר אותו, לקח את המשולש וריסק אותו, לקח את הריבוע וניפץ אותו ועכשיו נשאר רק קו קטן שלא מבין על מה על המהומה. והוא לא מבין איפה הוא היה, ולאן הוא היה צריך לחזור. והוא נזכר כמה טוב היה לו בתור עיגול, וחושב עיגול זה הצורה הכי יפה בעולם. ואז הוא נזכר כמה טוב היה בתור משלוש ואומר משולש זה הצורה הכי חדה ומדהימה בעולם. ואז הוא נזכר בריבוע וחושב לא כיף להיות ריבוע. והוא מנסה להיות עיגול וזה לא מצליח והוא מנסה להיות משולש וזה לא צולח ורק קו קטן הוא יכול להיות. 

כדי שהקו הקטן יהפוך לקו גדול ומרשים הוא צריך ללמוד לאט ולהתפתח לאט עד שיהפוך להיות כמו כל שאר הקווים הגדולים שמקיפים אותו.