זורו.

כשאתה לא נרדם ומחשבות מציפות
שאתה מדליק מחשב ובינתיים בורחות הרעיונות
מקבל ניצוץ של יצירתיות, אליה אתה חושק
מתמודד עם טוב, והרע עד שזה חונק
חושב על אהבה, חושב על עתיד מעורפל
מאמין שיהיה בסדר, אבל איכשהו הכל מקולקל
באמת מנסה לדבוק, במקום מילים מעדיף לשתוק
מהכאב מנסה לחמוק, חומות בונה הם מת רקות
את התורה בלב רוצה לחקוק, האור בפנים צועק כמו שיר רוק
ויש גבולות ודרך בה ללכת, הרבה קדימה גם קצת לסגת
החלטות קשות החיים כמו סרט, והאבן שבלב בסוף מתפרקת
אתה מדבר הרבה שטויות היא רק שותקת
זוכר את המילה האחרונה, היא בלב נחקק

הטוב והרע, הרע והטוב
החיים, העולם, החבר הקרוב
המילים מנסות לתאר את הרגש
לא תירדם, ותכף תעלה השמש

היא בוכה, אתה נשבר אבל חייב לירות,
את אומרת הרבה במילים ושומע רק דמעות,
ואין סם יסתיר את כאב, אין כדור שירפא לה את הלב
את שברת, תשלם! ועכשיו לא תירדם.
והמוזה לא מנחמת היא רק זורעת מלח על הפצעים.
וזה שורף בפנים, חותך עמוק.