כשאתה לא נרדם ומחשבות מציפות שאתה מדליק מחשב ובינתיים בורחות הרעיונות מקבל ניצוץ של יצירתיות, אליה אתה חושק מתמודד עם טוב, והרע עד שזה חונק חושב על אהבה, חושב על עתיד מעורפל מאמין שיהיה בסדר, אבל איכשהו הכל מקולקל באמת מנסה לדבוק, במקום מילים מעדיף לשתוק מהכאב מנסה לחמוק, חומות בונה הם מת רקות את התורה בלב רוצה לחקוק, האור בפנים צועק כמו שיר רוק ויש גבולות ודרך בה ללכת, הרבה קדימה גם קצת לסגת החלטות קשות החיים כמו סרט, והאבן שבלב בסוף מתפרקת אתה מדבר הרבה שטויות היא רק שותקת זוכר את המילה האחרונה, היא בלב נחקק
הטוב והרע, הרע והטוב החיים, העולם, החבר הקרוב המילים מנסות לתאר את הרגש לא תירדם, ותכף תעלה השמש
היא בוכה, אתה נשבר אבל חייב לירות, את אומרת הרבה במילים ושומע רק דמעות, ואין סם יסתיר את כאב, אין כדור שירפא לה את הלב את שברת, תשלם! ועכשיו לא תירדם. והמוזה לא מנחמת היא רק זורעת מלח על הפצעים. וזה שורף בפנים, חותך עמוק.
אני כותב לך כי בשיחה בטוח שדברים יצאו מהקשרם. השבוע האחרון גרם לי להבין שמשהו מקולקל. אנחנו נפגשים פעם ב- ומרגיש לי שאנחנו רצים במקום כבר תקופה. שדיברת על החתונה שלנו הבנתי שהגיע הזמן לחשוב על זה, ולדעתי זה כבר מגיע לשלב שצריך לבחור נתיב, או שאני עם עצמי מתחיל לתכנן את זה ולחלום על זה, או שאני מבין שזה גדול עליי ושזה לא יקרה. ואם זה לא קורה אני סתם מבזבז לך את הזמן, לנו.. האמת שאני מרגיש שאני דיי לבד כי חברים שלי לא באמת שם בשבילי, אז ככה שזה רק את שתמיד היית שם בשבילי ולא קל לי לוותר על זה, ואני בטוח שעוד שבוע אני יתחרפן וירצה לדבר איתך. רק שתדעי שאני מאוד מעריך אותך, ורוצה טוב בשבילך.
עדיין נרגש, כמה שבוע אני לא יישן, אתמול נרדמתי ב3 וקמתי ב6, אני לא יודע מה לעשות כי מצד אחד יש לי משהו טוב בידיים, ומצד שני יש את הלב והנשמה והתחושה הזאת שאהבה אמתית קרבה... אני איתה אני בוער, זה לא הגיוני. וביום כיפור וראש השנה ביקשתי את זה בדיוק וזה קרה אז איך אני יכול לא לתפוס את זה בשתי ידיים. להחזיק חזק שזה לא ייברח לא רוצה לדעת איך אני ירגיש אם אני יפספס את זה. אז כמו שהבנת חזרתי מהים והיה מדהים מצאתי תענוג חדש-ישן, אחרי הטבילה אני מרגיש טהור וקדוש, ולא בא לי להתכלך, לא מעניין אותי בחורות ולא מעניין אותי כסף אני רגוע ושלו רוצה רק לכתוב, ליצור, לאהוב, להתרגש, ולהתחבר לבורא עולם. חזרתי קצת לתחושות שהיו לי אחרי הטיול, אולי קצת לשיגעון. "להשתגע, להתהלך כמו איזה מלך ובפנים הלב שלך קרוע. להתפכח ולחזור להיות שיכור עכשיו אתה כל כך בטוח אתה כבר לא כמו שתמיד היית"
השיר הזה של שיר לויהתאים לי מאוד לפני שנה וכמה חודשים. אני אספר לכם עליה קצת, היא כותבת, שרה, מעצבת - מהמם, והיא מדברת רגוע מאוד רוחנית, שומעת המון מהמוסיקה שאני שומע, ויש לה סיפור חיים מאוד מרגש שאני לא אפתח פה.., אבל היא שיתפה אותי בהמון דברים וגם אני אותה, ודיברנו מלב אל לב, והתחברנו מאוד. ואני כותב לכם עליה, ומספר, וחברה שלי שולחת הודעות וזה מרגיש כל כך רע, אני חייב לסגור את זה, זה גורם לי לכאוב. וחברה שלי היא בחורה מדהימה, אבל זה לא זה, והייתי צריך לדעת את זה מזמן סתם היה לי נוח. חבל לי שאני צריך לפגוע בה ולא בפעם הראשונה. לא ראיתי אותה כבר מיום חמישי שעבר, היא אמרה לי עכשיו שניפגש מחר אבל ממש לא בא לי, בלי קשר גם קבעתי עם חברים. בקיצור בלגן...