אין ספק שמאז שאני זוכרת את עצמי אני מנהלת בלוג עם עצמי.אני כותבת מאז שלמדתי לכתוב.
בהתחלה זה היה עם אחותי, שגדולה ממני ב6 שנים. היינו מחליפות יומנים "מתכתבות"
היא הייתה מספרת לי מה היא עושה באמצעותו, ואני לה, בחזרה.
עד היום היא אולי לא יודעת, אבל שמרתי הכל. אני שומרת המון. יש לי אוסף בתוך קופסא,
אוסף של מכתבים, ברכות, יומנים שניהלתי עם עצמי, שיחות מונולוגים, והרבה זיכרון.
לכתוב מבחינתי פירושו לפרוק.
בלי שום מעצורים, פשוט לכתוב. על הכל, בלי שום שיפוט, בלי שום הבעת דעה חיצונית והפרעות.
להבדיל ממה שעשיתי עד עכשיו, הפעם זה קצת שונה, כי זה מתפרסם. לא ידוע למי ואם בכלל מישהו יטרח לקרוא את זה,
אבל עצם העובדה שקיים הסיכוי שזה ייקרא ע"י מישהו, גורמת לכתיבה כבר להשתנות מטבעה.
חושבת עוד פעם וחצי לפני, למרות שבחרתי להיות אנונימית לחלוטין.
לא שאני מסתירה איזה סוד אפל או משהו בסיגנון, אבל מבחינתי הנפש שלי זה הדבר הכי דיסקרטי ורגיש בי. כמובן.
הייתי רוצה להתחיל ולכתוב על החלומות שלי, הרצונות שלי, הדברים שחשובים לי שיקרו בחיים שלי.
אתחיל עם הדבר הכי חשוב
אהבה
כן המילה הכי קיטשית ושלעסו אותה מכל הכיוונים כבר והיא נהפכה להיות כל כך שטחית ונדושה
אני חושבת שזה הדבר הכי חשוב בחיים.
לא משנה כמה נהפוך את זה
ההצלחות שלנו בעבודה, בחיי המשפחה, ביום יום, החברים מסביבינו והטיולים מסביב לארץ או לעולם,
שום דבר לא שוה אם אין את זה. את הריגוש החסר צורה חסר ההסברים המדהים המטורף והאלוהי הזה.
אותו ריגוש שאני חושבת שלמרות שהיו לי מערכות יחסים לא רבות, לא הצלחתי להרגיש במאה אחוז לעולם, ןאני מייחלת לזה לבוא,
בצור ההדדית, והמדהימה ביותר, כמה שיותר קרוב.
מבלי להיכנס לפילוסופיות למרות שזה לא פשוט לי,
אנחנו יכולים להיות ולעשות כל דבר, לבד, בלי בן זוג. אבל אם נשים לב, השורש של השורש, בבסיס של כל דבר-
הרצון ה"מסתתר", "החבוי" שלשמו אנחנו עושים הכל, שלא במודע, זה אהבה.
הרבה אנשים יתייחסו לכסף כאל דבר משמעותי ביותר.
אני רוצה לשאול את אותם אנשים, מה הם יעשו בכל הכסף הזה? אחרי שכמובן, יצליחו להשיג אותו,
התשובה שלהם מבחינתי תהיה- לעשות יותר כסף. כי כסף זה נהיה אצלהם לא צורך אלא תשוקה- ותשוקה הרי אנחנו יודעים שלעולם לא נעלמת
רק גוברת וגוברת. הרי שאצלהם הכסף לא נהיה אמצעי אלא המטרה. ולאותם אנשים אני קוראת "עיוורים" כאלה שאיבדו את ז,ה איבדו את הדרך.
אבל אם אני אשאל אותם שוב, מה יעשו עם הכסף הנוכחי, בהווה זה, ממש ברגע זה
אני בטוחה שלכל התשובות יהיה מכנה משותף- שותף. פרטנר. ורצוי מהמין השני.
לרוב התווסף לתשובה איזה אי בודד או סתם חוף, כי למרבה הפלא כולנו אותו דבר- כולנו בסופו של דבר רואים את הים- את החוף
כחופש (כמה אבסורדי שזה חינם!!!) והרי שזה היה שם כל הזמן.
כמובן שיש יוצאי דופן ויש מתחכמים, שאני לא יודעת כמה הם נאמנים לעצמם כשהם עונים לשאלה,
אבל רוב רובינו רוצים אותו הדבר וזה באמת בן זוג טוב. שיבין אותנו, שיילך איתנו ולא מולינו. שנלמד אחד את השנייה, שנשלים אחד את השנייה,
שנלמד ונלמד, שנאהב ושיאהבו אותנו, שיתנו לנו להרגיש טוב עם עצמינו כחלק ממשהו.
אין כמו אהבה. ומצחיק, אני הבן אדם הכי לא קיטשי ורומנטי במערכות יחסים שכן הייתי בהן,
אני אפילו מתגלה כבן אדם קצת קר שלא מרבה במילות חיבה וכו'
אבל בתכלס, אני הכי רומנטית שרק אפשר, לא בדברים החיצוניים, אלא מבפנים.
חג שמח
בבלוג זה
בכל הבלוגים
