דפיקות לב קטנות ומהירות, נשימה ארוכה.היום יום כיפור, מבקשים סליחה, חושבים לאחור על מה שעברנו ועוד נעבור,
עוצמים עיניים, חושבים על מה שהיינו רוצים שיקרה לנו השנה,
על החלומות שלנו, וגם על הדברים הקטנים יותר.
אני חושבת שהשנה שעברה זו השנה הכי פחות טובה שהייתה לי. גיל 21.
היא לא הייתה גרועה, היא הייתה אפילו מאוד טובה ומחושבת, אבל רחוקה מלהיות מאושרת.
נפרדתי מהחבר, ועל אף שאני יזמתי אני הייתי צריכה המון זמן בשביל להתגבר עלינו.
נולדה לי אחיינית ראשונה מהממת שלא חשבתי שאתרגש מכל פעם שאראה אותה מחייכת ברמה שאני מתרגשת.
התחלתי לעבוד, ומזה כבר 8 חודשים בחברת הייטק מאוד מוצלחת. הביטחון, הידע שרכשתי, היכולת לזהות ולהבין איך העולם פועל קצת יותר מבני גילי. זו באמת מתנה, אבל אל מול זה שהתרחקתי מחיי החברה הלגיטימיים לגילי הייתה הקרבה ללא ספק. לאט לאט הפסקתי לצאת, בהדרגתיות לכל מסיבה שהייתי יוצאת אליה הרגשתי פחות ופחות שייכת, כאילו "עברתי את השלב הזה כבר".
המון פעמים חלפה בי המחשבה שאני פשוט בוגרת מדי לבני גילי וקטנה מדי לאנשים שאני עובדת איתם. חוסר סינכרון מדכא במקצת.
מה עוד?
עישנתי קצת עם החברות, והייתה פעם שהייתה קצת יותר מדי- עברתי התקף חרדה שכמותו לא עברתי בחיים,
כתוצאה מכך החלטתי שעולם העישון הזה פשוט לא מדבר אלי, לא שווה את הסיכון שזה יקרה לי שוב, וגיליתי צד אחר ולא חיובי אצלי.
יש בי מין חרדתיות כזו, שלפעמים תוקפת אותי. על החיים, על השאלות הכבדות של המהות שלנו וכל זה. ויש לי יכולת ונטייה לחשוב כל כך עמוק,
עד שלפעמים אני מרגישה שזו יותר קללה מאשר ברכה. אני שונאת להיות כזו. המון פעמים מצאתי את עצמי מתחננת לאלוהים, מתחננת
למחשבות שטחיות, שטותיות כאלה- על משקל, על אהבה שאין והצלחה שלא ממהרת לבוא. רק לא מחשבות על קיומיות החיים. מזה תמיד זה הציק לי והסקרנות שלי והרצון לחקור את הנושא ומצד שני להתרחק ממנו כי תשובות חותכות אני בטח לא אקבל, וזה רק מבלבל, ומעודד את החרדות שטבועות בי שאני מייחלת שלא יצופו לעולם עוד.
אז הצלחתי לחסוך בשנה החולפת מספיק כסף בשביל איזה טיול שבאלי לטיול של אחרי הצבא.
מצחיק שהיתי קטנה הייתי חושבת לעצמי שברגע שאגיע לרגע המיוחל של אחרי הצבא אני אעשה את הטיול הכי רחוק בעולם,
אסע למרחקים ואפילו לבד, ולזמן ארוך. 
כשמשהו מגיע, עד שהוא מגיע, הגישה לחיים ובכלל משתנה, לפחות אצלי. כבר לא באלי טיול ארוך מדי ונכנסו לי שיקולים שונים בזמן הזה לחיים. בנתיים אני לא החלטתי מה אני רוצה עוד.
מבחינת גברים, יצאתי פה ושם לכמה דייטים לא מוצלחים במיוחד. אחד מהם דווקא היה מאוד מיוחד מבחינתי אבל פחות מבחינתו. 
שנה שעברה כתבתי על פתק מה אני רוצה להספיק, הדברים בין השאר כללו- עבודה בעגלות בארצות הברית, מציאת בן זוג מושלם, וטיול ארוך לדרום אמריקה.
במקור מה שהיה- המון עבודה בחברת הייטק שבטוחה שתועיל לי בעתיד שאסיים את הלימודים לתואר, היעדר ריגושים- לא בן זוג ואפילו לא משהו פחות מזה. חיי חברה דלים במיוחד וגם שינוי קו מחשבה בנוגע לטיול שמתקרב מועדו.
אז לשנה החדשה אני יאחל, בעקבות ניסיון של שנה קודמת-
המון רגעי אושר- אם בארץ ואם בחו"ל. כי זה לא משנה איפה זה משנה עם מי. ומה. לא איפה.
אהבה- אם מושלמת, ואם פחות. העיקר הדדית. וממלאת, ומרגשת. 
חוויות- וטובות. כאלה שגורמות לך לחשוב, אבל מחשבות טובות. 
למצוא את מה עושה לי טוב, ולעשות את זה הרבה
הבנתי שטיול ארוך יותר או קצר יותר, פחות או יותר כסף, דייט אחד או יותר- לא באמת משנה.
הכל מתחיל ומסתיים ברגש. אני רוצה להרגיש טוב השנה, וזה הכל. זה המהות האמיתית. 
שתהיה לכולנו שנה באמת טובה, עם רגעי אושר רבים, נחת, שלווה, אהבה מכל הבחינות, מימוש עצמי, ואהבה עצמית.
שנעשה מעשים טובים, שנעזור לאנשים, שנתרום מעצמנו לאנשים שסביבינו ונהיה טובים אחד לשני.
צום קל והכי חשוב- מועיל. לכוווווווווולנו :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
