לא יכולתי לבקש משהו יותר טוב מזה.

חוץ מהעובדה שאני לא יכול לצאת מהבית בגלל שהכל נשפך ממני בשני הכיוונים, אני לא יכול לאכול כלום.

אני לא מפסיק לשלשל ולהקיא. ניסיתי לאכול פרוסת עוגה קטנה ואחרי שני ביסים רצתי לשירותים כמו מטורף.

אני כל כך מאושר, האם יכול להיות שאני ארזה ככה? הרי אני לא יכול לאכול כלום!

תודה כלבלב קטן. הלוואי שיכולתי להאמין לזה.

עליתי במשקל. אני מסתכל על הרשימות בבלוג ואני בוכה מרוב כמה שהשמנתי.

אני שוקל פאקינג 78, נמדדתי לפני כמה דקות.

אמנם לא באמת בוכה, אבל כועס ומאוכזב מעצמי. פעם חשבתי שאני שמן... ועכשיו אני בטוח בזה. אני שמן.

כשאני יושב הקפלים בבטן אומרים את שלהם, וזה מעולם לא היה ככה. פתאום שמתי לב לזה.

התחלתי לאהוב את הגוף שלי, ולפתע זה נגמר ברגע שלא הצלחתי ללבוש יותר את הבגדים שאני אוהב.

הג'ינסים לא עולים עליי, ואני נאלץ ללכת עם מכנסי ספורט מכוערים כדי להסתיר את הבושה. נמאס לי.

אני שונא לשנוא את עצמי- אבל עכשיו נותרת הבחירה.. לשנוא את עצמי ולהיות רזה, או לאהוב את עצמי ולהיות שמן?

אני עובד במקום שיש בו ארוחות צהריים. מעכשיו אני לא אוכל כלום חוץ מסלט. אני מקווה שארזה... אני חייב לחזור לעצמי.

בקרוב יש לי יום הולדת. אסור לי לתת לעצמי להיות כל כך פאקינג שמן... אני רוצה להיראות מושלם..

בנוסף יש שם חדר כושר! ומהיום כל יום כפיפות בטן, עד שאני אהיה ביעד שלי!