השנה חשבתי לעצמי שעם הקטן לא יהיו בעיות.

יש תחפושת של מיקי מאוס של הגדול משנה שעברה, והיא תתאים בדיוק השנה לקטנצ'יק. אמנם יש בינהם שלוש שנים, אבל הקטן קצת יותר מלא. והוא עדיין עם טיטול. התחפושת תהיה נהדרת.

הוא גם אוהב את מיקי מאוס! שתי עוגות יום ההולדת שלו היו עם ציור של מיקי מאוס, והוא היה מאושר! בקיצור, זה מתאים בול!

ואז, יומיים לפני שהגיע היום להתחפש בגן, הוצאתי את התחפושת, לעשות חזרה גנרלית.

הוא התרגש כל כך! מיקי מאוס! הוא לבש את התחפושת. והוא היה כל כך יפה!

הוא חייך חיוך רחב של אושר, והביט בהנאה במראה. הוא נראה מקסים!

פתאום -

לא! אני לא רוצה! אני רוצה להוריד!

מה? למה?

אני מתחפש רק לדבורה!

מה???

כן! רק דבורה. לא רוצה מיקי מאוס!

בעוד יומיים מתחפשים! איפה אמצא דבורה עכשיו?!

טוב, הוא סתם אמר. מחר נחזור מהגן, וננסה שוב.

למחרת בבוקר אני מנסה לברר שוב איפה אנחנו עומדים.

מחר מתחפשים בגן! למה אתה תתחפש?

אני אתחפש למיקי מאוס! אההה! לא! רק לדבורה!

באותו יום,  כשחזרנו הביתה מהגן, שוב הוצאתי את התחפושת.

הוא ראה אותה מרחוק, והתחיל לצעוק "לא רוצה! לא רוצה! אני רוצה רק דבורה!"

הבנתי שהוא כבר החליט, ואין לי מה לעשות לגבי זה.

בחרדה גדולה אספתי את שניהם ורצנו לחנות הצעצועים הקרובה אל ביתנו.

מחר מתחפשים בגן! אני חייבת תחפושת של דבורה!

המוכרת מתעקשת שכל התחפושות מסודרות במתלים שמחוץ לחנות, ושאין תחפושת של דבורה אלא רק אביזרים.

בין התחפושות מצאנו חצאית של דבורה וכנפיים של דבורה.

תלבישי לי!

חצאית??!!

כן! וגם כנפיים!

והוא בחצאית וכנפיים שמח ומאושר. "אני דבורה!"

אבל אפילו במונחים המתירניים שלי זה לא עבר.

בלית ברירה לקחתי את החצאית ואת הכנפיים וצעדתי לעבר הקופה. אני כבר אגזור את החצאית בבית ואכין ממנה חולצה. מחכה לי לילה ארוך.

בעוד אני צועדת לקופה, אני רואה שבצד הקופה תלויות מספר תחפושות בודדות. הראשונה שבינהן - דבורה. במידה 3! בינגו!

למחרת בבוקר קמנו.
"אמא! אני לא יודע למה אני רוצה להתחפש! אני רוצה גם דבורה וגם מיקי מאוס!"

החלטנו שנמדוד את שתיהן ונחליט.

הוא לבש את התחפושת של מיקי מאוס, והחליט להשאר איתה.

בדרכנו לגן פגשנו שכן במעלית.

"איזה יופי! למה התחפשת??"

"לדבורה!"