העפעף נופל, וזה כל כך מפחיד אותי.

העין ממש נראית סגורה.

מתי שמתאפשר אנחנו מדביקים רטייה על העין החזקה, אבל לא ממש מתאפשר.

הוא לא רוצה להיות עם רטייה, ואי אפשר להאשים אותו.

זה לא נעים להיות עם רטייה על עין אחת.

קל וחומר אם לא רואים טוב בעין הזאת, והיא בכלל חצי עצומה.

ואין לי מושג אם זה מביך אותו ליד אנשים או לא, אני לא מצליחה להבין.

לכן, אנחנו מדביקים אותה רק בבית.

אבל מצד שני, בחוץ זה יעיל יותר, כי העין תתאמץ למרחקים.

ובכל מקרה אני לא ממש מקפידה על זה. כי הימים כל כך עמוסים. וזה הורג אותי מבפנים. כי מה יותר חשוב מזה כרגע? מה?

כנראה כלום.

ממחר...