היה קיץ נוראי.

וטוב שהוא נגמר.

ביקור נוראי באיכילוב במרפאת עיניים

אבחון נוראי של הרופא התפתחותי

ביקור ארוך בוולפסון במרפאה הנוירולוגית

ביקור מוזר באסותא אצל רופאי עיניים

ביקור נוראי אצל הפיזיותרפיסטית

ביקור מזעזע אצל רופא העיניים בקהילה.

הפסקה מכל שאר הטיפולים.

חוסר וודאות.

בחילות בחילות בחילות.

אז אחרי שהרופא באיכילוב המליץ לבצע ניתוח בעין בהקדם, ולא את הפשוט, את המסובך.

ואחרי שהרופא ההתפחותי המליץ לחזור לכל הטיפולים, ק. תקשרורת, מרפאה בעיסוק, ספורט טיפולי ופיזיותרפיה.

ואחרי שביקרנו את הפיזיותרפיסטית במרפאה החדשה, רק שעה ורבע נסיעה לכל כיוון (דרך של 20 דקות בדרך כלל, אבל לא בשעות אחר הצהריים).

ואחרי שביקרנו את רופא העיניים בקהילה, שרק נתן לנו להמתין שעה בתור, ואחר כך עוד שעה בתור, כי הקטנצ'יק היה קצת קשה עם הבדיקה, ואז מה אם זה רופא עיניים ילדים וזאת המומחיות שלו. מותר לו להיות דוחה לילדים, וגם לאימהות.

ואחרי שאיך שהוא הגעתי לאסותא, בלי הפנייה ובלי טופס 17. ובכל זאת, בסוף קיבלו אותי.

ובחילות בחילות בחילות.

שמש חזקה מדי ומסנוורת.  חוסר אוויר לנשימה.

אני במיטה, הם מול הטלוויזיה. ואני קצת רוצה למות, אבל לא באמת.

פשוט נכנסתי לקומה.

לא מתפקדת.

פספסתי את התור הבא לפיזיורתרפיסטית. ולא יצרתי קשר.

ופספסתי את התור הבא לפסיכולוגית. ולא יצרתי קשר.

לא היה ברור לי לאן כל זה הולך. אבל הבנתי שפשוט איבדתי את זה. אין לי יותר אינטואיציה. אין הדרכה פנימית. לא יודעת מה לעשות.

פשוט לא עושה כלום.

לא בעבודה, לא בבית, לא בחיים, לא בנשמה. קומה. תרדמת.

ואז הגיע הסתו. והבחילות עברו. והודיעו לנו שאנחנו מצפים לאחות קטנה.

ועברו עוד כמה ימים, ואני כבר פחות עייפה.

והתחלתי לעשות טלפונים, ולקבוע תורים.

וחזרנו קצת לצייר וללמוד בבית. ולצאת קצת לשחק בגינה.

ופתאום יש לנו תור לקלינאית תקשורת.

ופתאום יש לנו תור לספורט טיפולי.

ופתאום יש לנו תור למרפאה בעיסוק.

ופתאום אנחנו שוב על הגל.

ועכשיו ברור לי שאנחנו דוחים את הניתוח עוד קצת. עד ש... לא יודעת. עד שארגיש שהגיע הזמן.

הוא בגן עירייה. והוא שמח. וטוב לו. ומביא הביתה עבודות מקסימות. ולאחר שהוא כבר יודע את הספרות, הוא מתחיל גם להתעניין באותיות, ומזהה מילים. פרשנו מחוג ג'ימבורי, אבל התחלנו שלושה אחרים (טוב, זה לא ממש חוגים, אבל הם ממש מתגמלים :-)

ונראה שהחיים חוזרים למסלולם.

תודה סתו. וברוך הבא חורף.

אנחנו מצפים לימים טובים ונפלאים!