אז אני עוברת דירה.
באופן מאוד מוזר ובלתי רצוני,
זה מין הכרח של המציאות.
ואני מתה מפחד, ובעיקר לא חושבת על זה.
מתעמקת באוכל,
ובעבר.
ובהווה.
ומנסה בעיקר לשקוע בסקס ובמערכות יחסים לא רלוונטיות בעליל.
אבל זה באמת הולך לקרות, וזה ממש ממש ממש לא רחוק.
עוד שבועיים.
אני מפחדת מאוד.
אני לא יודעת איך אסתדר, בעיקר כי אני מרגישה כזאת פיצית.
באמת בת 14.
איך אני אשרוד לגור עם אנשים בני 30 שאני לא מכירה.
אלוהים ישמור.
ומה אם יחשבו שאני תינוקת באמת
ומה אם אכנס לחובות
ומה אם לא אקום לצבא
ומה אם ישנאו אותי בדירה
ולא יהיו לי חברים
ואני אשאב לעבודה כי לא תהיה ברירה
ואני לא אראה את המשפחה שלי יותר לעולם כי לא יהיה לי זמן בכלל
ולא יהיה ליזמן לצייר
ולשיר
ואני אבכה כל היופ
אבל לא תהיה לי ברירה אלא לעבוד, כי אני אהיה חתומה על חוזה לשנה,
ולא תהיה פאקינג ברירה.
בא לי לבכות.
אני צריכה סקס.
וחיבוק ממש טוב
ושמישהי תעשה לי קיצי במשך שלוש שעות רצוף
ואני אנשק אותה בעדינות
והיא תאהב אותי.
למה את לא פה?
בואי נחזור לים
תחזרי