חיים מתחילים-מסתיימים, לעולם

רק רציתי שתרצה אותי

שלא תמצא סיבות לחכות.

כי בין החושך לאור, בין הבוקר ללילה

מפריד חוט דק של צמאון.

צמאון אליך

צמאון למה שיכול לקרות.

אני שואלת את עצמי למה אני עוד מחכה

אני יודעת שלא תחזור

אבל הגוף לא מסוגל להרפות,

לא כי אין מישהו יותר טוב ממך

אלא כי אין מישהו

שיוכל להיות חלק ממני, כמוך.

הבוקר הגיע,

ואיתו הגשם, הסופה.

החוט הדק נקרע

אין יום ואין לילה

אין חושך ואין אור

יש רק אותך, רק אותי מחכה

והצמאון אליך

שהופך אותי לשבויה בחלל ריק

חלל שאין בו אותך