Dreaming With my Eyes Open

זה התחיל בבחור שהתאהב בבחורה, הוא כל כך אהב אותה שהיה מוכן לוותר על כל הדברים שבעולם בשבילה, אבל היא, לא יחסה לזה חשיבות, היא לא החזירה לו אהבה, היא לא רצתה שהוא יאהב אותה, היא ידעה שהוא יפגע בסוף, שהוא יתחרט שהוא התחיל את כל הסיפור, ובגלל שככה היא חשבה היא סירבה להיות איתו, היא פחדה שהיא לא תאהב אותו, פחדה לתת לו צ'אנס כי היא פחדה שהיא לא תוכל לחזור לאחור. 

היו הרבה שיחות, הרבה רגשות שנשפכו, הרבה דמעות שירדו כמו נחלים, אבל אותה בחורה הבינה דבר אחד, היא לא יכולה לחיות בלעדיו, הוא כבר היה חלק גדול מעולמה והיא לא יכלה לתת לו לחמוק סתם ככה.

הם התחילו מערכת יחסית, עשו בדיוק את ההפך מלקחת את זה לאט. וזה הרגיש לה דיי מוזר כי הוא היה החבר הכי טוב שלה, הבחור שהיא בחיים לא חשבה שיהיה לה איתו משהו מעבר לאותה החברות.

לאט לאט היא התאהבה בוא אפילו יותר, הרגעים איתו היו המאושרים והמשגעים בחייה, והרגעים בלעדיו היו כל כך כואבים שהיא רק רצתה אותu לידה, שיהיה שם ושלא יעזוב לעולם.

הוא הפך לסוג האנשים האלה שהיא יכולה לדמיין ביחד אתה מתחת לחופה ולמרות שזה מוקדם להגיד ולמרות שהתמונה עדיין דיי מטושטשת, דבר אחד היא יכולה להיות בטוחה בו, היא אוהבת אותו, את הבחור שבהתחלה ניסתה בכל הכוח לשמור מחוץ לחייה.

אז התחלתי לכתוב פה יחסית באופן קבוע בחודש האחרון ניראלי.

אז.. שוב.. אני משתגעת, משהו חדש? לא כל כך.

הוא שוב עובד, אבל לא זה הסיפור הפעם. הוא ישן אצלי בבית בערך שבוע והיה באמת הכי כיף שבעולם, נגיד ככה שאם נתחתן בעתיד, אז נצליח להחזיק ביית. 

אז הכל היה טוב ויפה ואז הוא נסע, וכשהוא נסע פתאום בתחושה היה שהוא נעלם לאט לאט. תמיד הייתה לי את ההרגשה שהוא לא אוהב אותי עד כדי כך, לא כמו שהוא אומר לפחות

 א כל, אני מכירה את עצמי, זה תמיד קורה לי ושנית ישלי כל כך הרבה דוגמאות ללמה כן אבל באותו הזמן ישלי דוגמאות ללמה לא, והאמת שיש יותר דוגמאות ללמה כן, ואני כן מאמינה שהוא אוהב אותי אבל בתחושה זה לא מרגיש בהכרח נכון.

ניראלי שסיבכתי אותכם... טוב נו.

אז הוא חזר הביתה והלך להיות עם חברים, אמר שידבר איתי כשיחזור הביתה ושנדבר לפני שהוא ילך לישון כי טוב, הוא עובד כל סופש ולא ממש יצא לנו לדבר. וסביבות 4 בבוקר כתבתי לו הודעה שאולי יחזור הביתה כי כבר מאוחר והוא צריך לעבוד מחר, והתגובה הייתה: "צודקת לילה טוב", אז אני לא יגיד מה הרגשתי באותו רגע, בוא נתעלם שניה מהסיבה שהייתי ערה בכלל ב4 בבוקר זה כי רציתי לדבר איתו לפני שהייתי נכנסת לגמילה משיחות איתו. זה פשוט היה עוד מאותם הרגעים שקופץ לי האסימון ואני חושבת שוואלה אולי הוא לא אוהב אותי כמו שהוא אומר וכמו שאני מכריחה את עצמי לחשוב.

אבל עוד דבר, אחריי שינה טובה על העניין, פתאום זה לא היה נראה הכי חשוב, אבל אני עדיין לא יודעת מה לחשוב. אני לא כועסת עליו, ולא עצבנית וגם לא בידיוק עצובה, פשוט ישלי תחושב מגעילה כזאת של כאילו הוא אכזב אותי שכאילו ציפיתי שהוא ירצה לדבר איתי לפני שהוא הולך לישון והוא פשוט כתב "צודקת לילה טוב". מה אני אמורה לחשוב?