אז לא הייתי פה כבר תקופה. אפשר להגיד שהחיים שלי טיפה חזרו לצד היותר שמח והמואר, אחרי כל החרא שעברתי כמה חודשים האחרונים.
סיימתי לימודים והכל נראה טוב עכשיו, אני לא נמצאת יותר בחברה האנשים שאני שונאת, במקום שאני שונאת ושוב ישלי את המקום שלי שטוב לי בו, החדר שלי, שאני יכולה לברוח בו טיפה מהמציאות.
לזה כמובן מתוספות להן מלא חששות, קודם כל אני לא אדם חברותי והכל נראה כאילו סיימתי את האפשרות שלי בחיים להכיר אנשים, וברור שזה לא נכון אבל יש מן הרגשה מגיעה כזאת כאילו פספסתי את ההזדמנות הזאת.
המערכת יחסים שלי חזרה למקום הנכון, והכל שוב נראה טוב יותר. אני יכולה להגיד בגוואה שהחיוך לא יורד לי מהפרצוף. קצת בלחץ מזה שעכשיו זה קשה ממרחק, עכשיו אין לנו את המקום הזה, הפנימיה שיפגיש בנינו, שאנחנו נהיה אחד ליד השני כל היום. אני מפחדת שזה יתפרק עם הזמן, אבל יש בי אמונה שאנחנו הרבה יותר חזקים מזה ושאנחנו אוהבים אחד את השני הרבה יותר מזה. מרחק לא יהיה מה שיפריד בנינו.
ברוב הבלוג בדרך כלל כתבתי על רגעים עצובים בחיים שלי, ובצדק זו הייתה תקופה נורא מגעילה, אפילו הגרועה ביותר שהייתה לי.
אני לא יודעת מה אני עושה עם החיים שלי עכשיו, אני מתחילה לעבוד בתחילת החודש ה8 אבל כמובן שעוד יש זמן, ויכול להיות שחודש אני יגור אצל חבר שלי ויסע הביתה סופשים ויעבוד שם, אבל זה רק אם הוא יצליח להשיג לי עבודה. אחרי זה יש גם את הצבא שאני לא יודעת אם אני מתגייסת בסוף או לא. עד שכבר השלמתי עם העובדה שאני הולכת לצבא, למקום שאני הכי אבל הכי לא רוצה ללכת אליו, זה לא המקום בשבילי, ובטח שבטח לא המקום בשביל הדברים שאני מאמינה בהם. היום בבוקר התקשרו אלי ונתנו לי את השיחה עם הקבן שאני מבקשת כבר חודשיים. כל כך הרבה אנרגיות הלכו לי על זה XD.
אז בסך הכל החיים שלי יפים שוב, מקווה ורוצה להאמין שהם גם ישארו כאלה לתקופה מאד ארוכה, ואפילו רצוי לתמיד. :)
כינוי:
just_me17
בבלוג זה
בכל הבלוגים
