לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Dreaming With my Eyes Open


רק אני, כותבת כשמשעמם או כשהיא צריכה לפרוק, בעקרון כותבת את החיים המשעעמים שלי.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2016    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031     




הוסף מסר

10/2016

כמה דברים שאני חייבת להגיד


אם ישאלו אותי מה אני הכי שונאת בארץ, לפני הממשלה ולפני הבנקים ולפני מחירי הדירות, לפני הגזענות (ואו זה מקום חרא לחיות בו, מה אני עדיין עושה כאן?) זה הצבא.

 יש לי כל כך הרבה דעות לגבי הדבר הזה שקורא לעצמו צבא. נתחיל מזה שבחיים שלי לא רציתי להתגייס כי טוב תמיד ידעתי שזה פשוט יהיה מיותר בשבילי, לא אומרת שמיותר בכללי אבל אישית בשבילי זה יהיה הדבר הכי מיותר שאני יעשה בחיים (אני עדיין חושבת ככה). 

הצבא זה המקום שהכי מנוגד לכל הדברים שאני מאמינה בהם (פצפיסטית גאה). אז לא עניין את הצבא כל הדברים שאמרתי ושנלחמתי לנסות להשיג פטור ולעשות משהו מועיל למדינה ולחיים האלה וזה להתנדב עם אנשים או בעיקר ילדים (רציתי להתנדב בגן או במחלקת ילדים בבית חולים) אבל לצבא יש תוכניות אחרות והתוכניות האלה זה לתקוע אותי במשרד שבטח מה שאני יעשה בו רוב שעות היום זה לשחק סוליטר במחשב (בו נודה בזה זה רוב מה שהאנשים בצבא עושים, בעיקר המפקדים). אז ניפצו לי חלום ואומרים לי שאני חייבת להיכנס מסגרת צבאית, להחזיק רובה ולירות בו. סליחה אבל אני בנאדם עם עקרונות ובנאדם שלא מוכן להחזיק מכונת הרג שאני בטוחה שהרגה מתיישהו מישהו, לא משנה מ יזה היה או אם היה מגיע לו, הם רוצים שאני יחזיק על עצמי נשק שעליו כבר 99% מונח דם של בנאדם, לא משנה אם היה רע או לא, אבל בנאדם. זה היה דבר ראשון.

דבר שני, לצבא לא אכםת מאף אחד, ולהאנשים בצבא לא אכפת מאף אחד וישלי כל כך הרבה דוגמאות לזה, אחת מהן זה המצב הנפשי שלי שכנראה ידרדר בשל הדבר הראשון שאמרתי, ועוד דוגמא היא מצב קשה של חייל שהצבא התעלם מימנו כשהוא ביקש רופא ובסוף ישלו שבר בחוליה בגב, והצבא לא עושה עם זה כלום ועדיין מחייב אותו להמשיך בטירונות.

דבר שלישי, את צה"ל לא מעניין המצב הכלכלי שלך, הם גם מצפים שתוותר על במקרה שלי שנתיים ו4 חודשים מהחיים שלי על לא לעשות כלום פחות או יותר, גם מביאים לך משכורת חרא, של אני לא יודעת בדיוק איך לתאר אותה אבל אני מרגישה כמו סיני במפעל לקשים. וגם... הם לא מספקים לך את הציוד שאתה זקוק לו, הם מציפם מימך שאתה תקנה אותו בכסף שגם ככה אין לך. ועוד בכמה מוכרים אותו? 3 חולצות ב100? אז אתם רוצים שאני יוציא כך כך הרבה כסף על חולצו( ומבחינתי זה מלא כסף כי בנאדם נורמלי צריך בממוצא 7 או 8). עכשיו אני ילדה שרוב חיי הבגדים שלבשתי הם היו או מתרומות או מהשוק, אז.. חולצות שהם שיא התת רמה של החולצות והם עולות כפול ממה שהן צריכות לעלות, זה לא משהו שאני יכולה להרשות לעצמי, וטוב, לצבא זה פשוט לא מעניין כי כולם על הזיין של הרמטכל, או לא יודעת מי שאחראי על הדברים האלה. 

המדינה הזאת חרא, ולא רק בעניין הצבא, המדינה הזאת מספרת לאזרחים שלה שקרים, מפעילה עליהם מניפולציות וגורמת להם להאמין שיש רק דרך אחת. ודרך אגב, שקלתי להיכנס להיריון כדי לא להתגייס, אז זה לפחות לא יהיה בזבוז זמן, ואני לא יעבד חלק מהאופי שלי ומהאמונות שלי בתהליך, בכמה מילים אני יכולה להגיד, אני אשכרה מאמינה שצה"ל והארץ הזאת הרסו לי את החיים.

 

נכתב על ידי just_me17 , 9/10/2016 21:59  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי:  just_me17

בת: 26




519
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , מגיל 14 עד 18 , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לjust_me17 אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על just_me17 ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)