היי, אני מליה. זאת שוב אני. בסיפור אמיתי. שקרה לי אתמול.
חייבת לשתף אתכם שכבר התחלתי לכתוב את הפוסט הבא שלי שתיכננתי לפרסם בשבוע הבא, אבל אתמול קרה לי הסיפור הכי הזוי שתשמעו... אז שמתי את הפוסט של שבוע הבא בצד והחלטתי לכתוב ספונטני על מה שקרה לי אתמול.
אז הכל התחיל ביום ראשון. כשהלכתי לבדיקה שגרתית למדי לוודא שהשק הריון שלי נעלם ושהגוף שלי מתפקד כרגיל.
אחרי הבדיקה, לא הצלחתי להירגע. לא הצלחתי להפסיק לבכות.
הוא באמת לא שם יותר. הוא גם לא יהיה שם יותר. הבייבי שלי נעלם לי לתמיד.
חבר (או אקס סעמק תחליטי כבר) שלי היה בבסיס, לא הצליח לבוא ולהיות איתי שם.
אז התקשרתי אליו ובכיתי לו.. על כמה שרע לי.. על כמה שזה מזעזע אותי... כל הסיפור הזה.. התחננתי שהוא ייחזור ויהיה בבית רק כדי להביא לי חיבוק ולהגיד לי שהכל בסדר.
הגעתי למצב שכבר ערב חג. ואני יושבת סביב השולחן עם המשפחה. ואני לא מצליחה לצאת מהזוועה.
הלכתי לצד התקשרתי לחבר (אקס נו מה) שלי והתחננתי להיות איתו. הייתי כל-כך מטורפת שהסכמתי לנסוע שעה וחצי של נסיעה למזרח ירושלים כדי לקבל ממנו את החיבוק הזה. ואז החלטתי שזה רעיון מצוין להוציא לפועל. מה לעזאזל דפוק בי.
אז בשעה 11 וחצי בלילה... מצאתי את עצמי... מתניעה את הרכב... לגמרי לבד... ונוסעת לבסיס שלו...לקבל את החיבוק הזה שלו.
וקיבלתי אותו. והייתי מאושרת. הרגשתי פתאום כאילו כל הרגש שנאבד לנו בזמן האחרון חזר, בכזאת עוצמה.
נכנסנו לרכב והתחלנו לנסוע לכיון הבית..הגענו מתחת לבית שלו.
ישבנו לדבר.
(בכחול זה הוא, בורוד זה אני)
- 'למה אמרת לי שאת שונאת אותי?'
-'ידעתי שרק אם תשנא אותי זה ייגמר.'
-'את רוצה שזה ייגמר?'
-'רציתי..'
-'ועכשיו?'
-'כבר לא כלכך.'
-'אז למה רצית את זה?'
-'זה לא פייר מה שעשית לי. זה לא פייר שבגדת בי.'
הוא הוריד את הראש שלו כלפי מטה והתחיל לבכות.
-'היי,למה אתה בוכה?'
-'אני מצטער.'
-'אין לך על מה.'
-'יש לי. הרבה. אני מצטער על כל מה שעשיתי לך. אני מצטער על כל מה שעברת בגללי. זה לא מגיע לך. את בן אדם טוב. יש לך לב טוב.'
-'הכל בסדר'
-'הכל לא בסדר. אני אוהב אותך. אני מצטער על הכל'
-'זה בסדר,גם אני.'
התחבקנו במשך יותר מ40 דקות. זה הרגיש כל-כך אמיתי. כאילו, פעם ראשונה שהרגשתי ככה.
הוא יצא מהאוטו וחשבתי שאולי כאילו זה סופסוף אפשרות להתחיל מחדש. לפתוח דף חדש ונקי.
עד ש.......
ביום שישי בערב טיפוסי כולם יוצאים ומבלים ומסיבות ואלכוהול וברים... מגניב.
הוא יצא למסיבה עם חברים. אמר לי שהוא יחזור תוך כמה שעות. אני נרדמתי.
בבוקר התעוררתי וגיליתי שהוא העלה תמונה עם מישהי אחרת. מתנשק איתה. "אוהב אותך" הוא רושם בתיאור.
איך זה הגיוני? מה דפוק בך?
אמרתי לו שאני באה אליו ואני רוצה לדבר איתו.פנים מול פנים. לסגור הכל פעם אחת ולתמיד.
אז הגעתי, עליתי אליו והתחלנו לדבר.
השיחה הדרדרה לכיון לא מי יודע מה. באיזשהוא שלב התחילו צעקות וקללות.
הורדתי לו סטירה. הגיע לו כל-כך. על כל היחס. על כל ההתנהגות. הצביעות,השקרים.
הוא לא היסס לרגע. הוא התחיל לחנוק אותי. זה היה משוגע.
דחפתי אותו שיעזוב אותי. הוא נפל על המיטה, משך אותי אחריו והחל לחלק לי אגרופים בעודי מנסה להחזיר לו.
הוא תפס אותי בעוצמה, הצמיד אותי לקיר והחל לחנוק אותי בכל הכוח שיש. הוא החל לצעוק עליי 'אני ארצח אותך!!'.
לרגע אחד, שמתי את הצעקות והדמעות שלי בצד והסתכלתי עליו. המבט בעיניים שלו, מבט מטורף של רוצח.
לרגע האמנתי שאני באמת עומדת למות. שהוא באמת מתכוון לרצוח.
הוא עמד ליד הארון. פתאום הוא פתח את הארון. הוא הוציא משם את הנשק שלו. הוא כיון אותו עליי. התחלתי לצרוח בלי סוף.
ניסיתי לזוז מצד לצד במטרה שהוא יעזוב אותי וברגע האחרון הצלחתי. רצתי בשיא המהירות ובחרתי מהבית שלו.
לא הצלחתי להתמודד. לא הצלחתי להבין.
נפלתי על הריצפה והתחלתי לבכות.
איך מאהבה זה הגיע לרצח?
(משפט ציני לאוסף: לפחות עכשיו תהיו בטוחים שהוא אקס שלי)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
פרח מגן עדן