בלילה האחרון חלמתי שהלכתי בחוף הים, אכלתי איזה חטיף שוקולד, ועברתי מול דוכן שבו הוא עמד.
הוא לבש את החולצה-סוודר הירוקה שלו, עם העגיל הזה באוזן שהוא התחיל לענוד רק אחרי שנפרדנו, ואיזשהי שרשרת.
הוא הסתכל עליי והשתדלתי לא להסתכל בחזרה, להיראות כאילו לא באמת אכפת לי, כאילו זה לא עושה לי כלום. הוא לא פנה אליי.
עברו שנים מאז אותה פרידה, למרות שביניהן היו חלקים שבהם כן נשארנו בקשר וחלק אחד שבו אפילו חזרנו לשכב לתקופה.
הוא עשה הרבה דברים דפוקים.. שיקר הרבה, בגד פעם אחת, ויתר עליי שוב ושוב למרות אהבתו אליי.
ובכל זאת, הוא חוזר למחשבות ולחלומות שלי לפעמים.
אני לא רוצה שזה יקרה.
לא רוצה לחשוב עליו, לא רוצה לזכור אותו. רוצה לדמיין שהוא לא קיים יותר.
הניסיון שצברתי עם השנים מלמד אותי שוב ושוב שזה לא באמת אפשרי, כנראה.
מאז אותה פרידה, חלק בי מאמין שלעולם לא אמצא גבר שמתאים לי.
אני עוברת כל פעם תקופת תסכול אחרת- פעם לא מתחשק לי לראות גברים בכלל,
פעם בא לי רק סקס חסר משמעות ופעם מגעילה אותי המחשבה על גבר שרוצה אותי רק לסקס ואני מחליטה שדי, מעכשיו רק רציני.
ובכל פעם שאני מחליטה החלטה כזו, בשלב כלשהו היא נמאסת עליי ואני מגיעה להחלטה אחרת.
יש מישהו שחזרתי איתו לקשר בחודשים האחרונים.
כשחזרנו לקשר הוא התעקש שלמרות שבעבר הוא התעניין בי רק מינית, עכשיו הוא רוצה לצאת איתי.
לא הייתי מסוגלת לעמוד בזה, לצאת איתו. אמרתי שאני רוצה שהדברים יחזרו להיות כמו פעם, והוא הסכים.
בכל אחת מהפגישות שלנו אני מכוסת-עיניים, והוא עושה בי כרצונו.
זה מספק לי מעין שחרור מחיי היומיום שבהם אני מרגישה צורך להיות בשליטה מלאה.
אני רוצה לתת לעצמי לקחת את זה הלאה.
בשורה התחתונה, למרות העבר שלנו אני יודעת שהוא בחור טוב, ואין סיבה שלא ארצה אותו..
אבל מאיזשהי סיבה לא ברורה אני מרגישה שאני לא מוכנה לזה. לפחות לא איתו, לא כרגע.
אני תוהה האם אני עושה לו עוול בכך שאני מושכת את זה בצורה כזו, למרות שהוא הסכים לזה.
אני תוהה גם האם הסיבה שאני לא מוכנה היא העבר הספציפי שלי איתו, או העבר הכללי שלי עם גברים שמקשה עליי לסמוך.
והכי אני תוהה, מתי יעברו לי המחשבות המיותרות האלה על האקס, אם בכלל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
GirlSecret