22 שנה בהשרדות,
22 שנה במלחמה,
כמו במחנה אימונים למלחמה, כמו פעולת מיצבע למלחמה,
כך כל יום חייתי, פעולה תגובה- פעולה תגובה.
הפחד לעתיד לא פסק
הכאבים של העבר כמו הגאות של הים עולים ומציפים אותי.
חייתי בעולם של עצמי כמו ילד שגדל עם זבאים בג'ונגל,
מה הוא כבר יודע על המציאות האמיתית ?
פיסה אחר פיסה בניתי עולם מי שלי,
בניתי חומות, בניתי הגנות, הלב לא הפסיק לעבוד לשנייה,
עוד אבן ועוד אבן ועוד חומה ועוד הגנה.
אהבתי לברוח לחלומות בהקיץ,
הדימיון החלומות התקוות השאירו את הרגליים באדמה
ובתוך כל החומות מסתתר לב אוהב אבל פוחד,
לא מוכן לפחות את הדלת לאף אחד
חייתי בעולם של השרדות,
ההיתי מגנט לרוע, אך תמיד ישב לי מלאך ששמר עלי, עד היום.
אנשים טובים באמצע הדרך? לא, אנשים מעטים טובים באמצע הדרך !
אני קוראת להם מלאכים לא כאלה עם כנפיים, כאלה שאלוהים נתן לעולם
ויאירו טיפה את העולם האפל הזה.
אבלה היום התמונה השתנתה,
גילתי את המציאות גילתי את היופי שבעולם,
הבנתי שמה שאנחנו בונים לעצמו בראש ככה המציאות מסכלת עלינו,
ככה היא משפיע עלינו מה שאנחנו נותנים ככה אנחנו מקבלים!
עם כואב לנו, עם אנחנו מתוסכלים גם ככה כל העולם,
עם אנחנו מחייכים ושמחים העולם ניראה כל כך יפה!
פתאום המון אנשים טובים באמצע הדרך.
לא קל לשבור חומות ולגלות עולם ומציאות חדשה
המון שאלות בלי תשובות,
ימים לא קלים, קושי רב בפני.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
