הרצון הזה הוא רצון קשה מאוד. העבר יושב לי בראש חזק, אני לא מצליח להתנתק מזיכרונות ישנים ומהרגלים ישנים ורעים.

אני כל הזמן חושב על מקרים מהעבר, ועל מה היה קורה אילו הייתי פועל אחרת. אני מרגיש בפער גדול מכל הסובבים אותי. החברים והסביבה שלי, כולם אחרי טיול כבר, עובדים, בזוגיות חזקה. ואני מרגיש תקוע עם החיים האלה. הייתי שנה וחצי עודפות בצבא, שנה וחצי שדרכתי במקום. בזמן שכולם נפתחו לעולם ועברו חוויות גדולות וחזקות. ואני סבלתי ממפקדת זונה שצעקה, השפילה אותי מול חברים, והכל בתמורה לכך שהחזקתי ענף שלם בזמני משבר. 

אני יודע שמגיע לי יותר, אבל אני לא יודע אך להשיג את זה. שום דבר לא מספק אותי, גם לא העבודה החדשה שאני אתחיל בקרוב, לא החוג החברתי שאני שייך אליו. שום דבר לא מרגיש לי נכון, אני מתחרט על כל צעד שאני עושה. 

והחיים חולפים, והכל חותר קדימה. ואני מאבד הכל ומרגיש שאני נשאר ללא כלום. 

מקווה ללילות טובים מאלה בהמשך.