יש כמה נשים חשובות ושנואות בחיי, חלקן מהמשפחה שלי, חלקן חברות קרובות שלי, חלקן נשים שהכרתי באטרף (כמה מפתיע) וחלקן הקטנטן ביותר כולל את האקסיות הממורמרות שלי. אני לא צוחקת. יצאתי עם מישהי משוגעת פעם (כמובן שגיליתי את זה שנה אחרי שנפרדנו אבל בסדר הבנתם את העיקרון).

הנשים מהמשפחה שלי חזקות, דעתניות. אמא שלי והדודה האהובה שלי ואני, קשתיות. 

אמא שלי ודודה שלי, אני מחזיקה מהן, באמת. צריך הרבה אומץ ונפש חזקה בשביל לעבור חצי ממה שהן עברו.

סבתא שלי, עם כמה שהיא מתלוננת, עברה חיים לא פשוטים בעצמה. מגיל 17 ועד עכשיו בשנות ה-60 לחייה, להחזיק בית. לטפל, לבשל, לנקות, וכמובן להתמודד עם סבא שלי כל השנים הללו. סבתא, כבוד.

החברות הקרובות (קרובות קרובות כן? יש חברות לבית ספר, לצחוק ולהשתגע. ויש חברות מעבר לכך, הרבה מעבר לכך) כוללות שתי בנות ששמותיהם מתחילים באות נ'. מתוקות שלי. ויש גם את ל', אני בהחלט יכולה לספר לה דברים. 

3 חברות קרובות שאני יכולה לסמוך עליהן ששום דבר לא יעבור לאף אחד. כמובן שאחת מהן במקום הראשון. עליה ארחיב בהזדמנות אחרת.

האקסיות הממומרות שלי הן שתי בנות (נשים? נמ שתיהן עברו את ה-18 כרגע אז נלך על נשים).

הנשים הללו הן א' וט'. כן כן. א' וט'. אויש כמה עברתי איתן.

הפסקות, ריבים, עוד הפסקות, קצת אהבה פה ושם ועוד ריבים.

עם א' הייתי משהו כמו שנה במצטבר.

הזמן הכי ארוך שהיינו יחד היה בסביבות ה-5 חודשים. לאחר מכן הפסקות וחזרות במשך עוד שנה. כעסנו, הפסקנו לדבר וחזרנו לאחר מכן. מה אני אגיד, משהו בה הקסים אותי.

עם ט', לא הייתי הרבה זמן. אולי חצי שנה במצטבר. גם הפסקות וחזרות. לא היה לה זמן אלי (אני לא דורשת כל-כך הרבה. אבל היא הייתה תלמידת י"ב באותו הזמן, לא היה לה זמן לכלום) לא' לעומתה היה שפע של זמן. אבל האהבה דעכה בשלב מסויים, נשארתי איתה כי היה לי טוב איתה. מהפחד לחיות בלעדיה. אבל לא באמת אהבתי.

ואחרונות ודי, הנשים שהכרתי באטרף.

יש 3 נשים כרגע מהאטרף, מתוקות, באמת, מדהימות, נראות טוב שזה פלוס רציני למכוערת כמוני, ועם שתיים מהן באמת הקשר זורם ואני אוהבת. אני אוהבת שזה זורם ומדברים ונהנים כזה.

שלושתן מעוניינות אך ורק ביזיזות וסטוצים.

אני לא סטוציונרית, אני לא אדם כזה. מה לעשות. אני לא יכולה לשכב עם מישהי בלי להיקשר אליה, בלי לרצות לפתח משהו מעבר. אני לא יכולה לשכב עם מישהי מההתחלה כל עוד אין משהו לפני. כזאת אני.

שיחות מיניות וזורמות זה כיף, אני לגמרי בעד. כל עוד היא לא מבקשת ממני להתפשט על הפעם הראשונה כן? לוקח לי זמן חברים! ואני לא תמיד מסכימה! סליחה. תודה שלום.

ויש עוד אחת, שהכרתי לפני שבוע. ק'. דאמ. 

היא אלוהים אני מוכנה לחתום על זה.

יש לה אישיות כובשת, מראה מדהים, היא התחילה איתי ככה שזה מוזר קצת אבל עדיין, היא התחילה איתי! (התלהבות, זה יעבור).

והשיחות איתה כייפיות וקלילות ומצחיקות. עד שעות מאוחרות.

אבל לאחרונה עוברת עליה תקופה קשה. היא גרה בירושליים. היא במצב קשה כי פיגועים ועימותים קורים ליד הבית שלה. יש לה חברים במג"ב וחברים שנהרגו ב"צוק איתן". ואני לא יודעת איך לנחם אותה. ואז אני אומרת דברים טיפשיים כאלו ורק גורמת לה להתרחק.

מצאתי את עצמי דואגת לה עד כדי כך שלא ישנתי בגלל כל המצב. למרות שאני מכירה אותה רק כמה ימים.

זה מטורף. פאקינג מטורף.

בקיצור, אלה הנשים בחיי. חלקן מדהימות, חלקן מחורפנות לגמרי.

אבל החיים רק יותר מעניינים ככה (:

איך אני יכולה לשכוח?..

(אני לא מצליחה לעזור לו יותר, ובטח שלא לעצמי.)

הסבא השני שלי (מהצד של אבא) חי בחו"ל. במקום ממנו אבא שלי הגיע לארץ.

הוא אמור להיות בסביבות גיל 80. כבר זקן.

את הסבא השני שלי ראיתי רק כשהייתי בת כמה חודשים. יש לי רק 3 תמונות שלו מחזיק אותי התינוקת ומחייך.

הוא נראה נחמד. הוא נראה כמו סבא אוהב ותומך כזה.

הסבתא השניה שלי נפטרה כשהייתי בת 4 בערך. יש לי זיכרון כזה, שבזמן שאני שיחקתי בגינה בבית הקודם, מישהו בא לאסוף את אבא בסוג של מיניבוס לבן, הוא לקח איתו תיק ולאחר מכן נעלם לשבוע. אולי לקצת יותר.

גם איתה יש תמונות שלי, מאכילה אותי על הספה. תינוקת שמנמנה שכמוני.

סבתא נפטרה מבעיה כלשהי בלב. אבא סיפר לי שגם היה לה סרטן ברחם.

חבל לי שלא זכיתי להכיר את סבתא. היא נראתה סבתא מחבקת כזו. שאפשר לספר לה דברים והיא תשמח להקשיב.

יש לי גם דוד, רופא, ואישתו גניקולוגית, יש להם 2 ילדים. האחד קטן ממני ב3-4 שנים והשני בן 19 עכשיו לדעתי. 

אני שומרת איתם על קשר בפייסבוק מידי פעם. הדוד שלי מדבר עם אבא בעיקר דרך הסקייפ או אפליקציית viber.

סבא התקשר לאבא לפני שבוע או יותר. 

הוא אמר לו שהוא חולה והוא מבקש לראות אותי לפני שהוא עוזב את העולם הזה. אותי.

בהתחלה כשאבא סיפר לי, הוא המעיט במילים, הוא קצת (הרבה) כועס על סבא.

סבא התחתן בשנית. והאבא הנוצרי אורתודוקסי האדוק שלי נגד נישואים בשנית. אפילו עכשיו אחרי יותר מ-10 שנים שהוא ואמא שלי לא ביחד, לא הייתה לו אפילו בת זוג אחת. 

לא ידעתי איך להגיב. סבא שלי, שאין לי זיכרון אחד ממנו אפילו ביקש לראות אותי לפני מותו.

אני רוצה, מאוד רוצה.

אבל ישנן כמה בעיות. יש לי עיכוב יציאה מהארץ עד גיל 18. אסור לי לצאת. היה סיבוך (סיבוך זו מילה קטנה) כשהוריי התגרשו.

כדי לבטל זאת, צריך לעבור בבתי משפט. שוב.

בכל אופן, אני רוצה לראות את סבא. באמת. אני לא רוצה לפספס אותו כמו את סבתא. אני רוצה לראות אותו לפחות פעם אחת.

אבל כבר שנים שאנחנו מדברים על זה. מאז עבודת השורשים בכיתה ז', כשחזר הקשר בניהם לבין אבא שלי. והתחלתי לדבר איתם גם. 

הכל דיבורים.