| 10/2015
הגעגוע ההוא
האמת היא,שיש בנו חלק מסויים,
גם אם נכחיש אותו.
שאוהב להתגעגע.
אוהב נוסטלגיות,געגועים לדברים שהיו ויותר לא יחזרו.
יכול להיות שאנחנו גם קצת מזוכיסטים,כי הגעגוע קצת כואב.
אנחנו אוהבים להזכר,לכאוב,להרגיש..
והאמת שאני כבר לא יודעת אם הגעגוע הוא אליך,
או שהגעגוע הוא לתחושות ההן,לרגשות שנתת לי להרגיש.
שבכל מילה שלך חיפשתי רמזים,שכל משפט שלך גרם לי לחייך.
כל כך הרבה ביטחון נתת לי,ועל זה אני מודה לך.
כל כך הרבה חייכנו.
כל כך הרבה פעמים אמרת לי שאני מיוחדת.
וגם הבטחת לי,לפני שנים,שלא תפגע בי,
גם לא הפרת את ההבטחה הזאת.
עד הפעם ההיא.
בעצם היינו בקשר כל כך הרבה זמן,אומנם עם קצת הפסקות..
אבל תמיד היינו חברים טובים.
אהבתי לדבר איתך.תמיד אמרתי לך שקשה לי להאמין שגם אתה איתי.
אבל אחרי תקופה מסויימת האמנתי לך שהקשר הזה חשוב לך כמו שהוא חשוב לי.
אפילו הוכחת את זה,שאם לא הייתי שולחת הרבה זמן הודעה היית כועס.
זוכר איך בשנה שעברה,כתבת לי כזאת ברכה,
ארוכה ארוכה שרואים שהשקעת עליה
שרואים שניסית לרגש אותי ,
והאמת?היא לא ריגשה אותי,שזה קצת הדאיג אותי.
אבל ריגש אותי זה שניסית.
שניסית להראות לי כמה אני חשובה לך.
ואז,בהפרש של חודש,היום הולדת שלך הגיע..
ואני ידעתי שיש לך כל כך הרבה ידידות שבכלל לא תשים לב שברכה ממישהי חסרה.
ותכננתי בשקט שהברכה שלי?עומדת להיות האחרונה.
ואז,יום אחרי היום הולדת שלך,שלחת לי הודעה כועסת ופגועה.
שאפילו שלא היה לך זמן השתדלת לכתוב לי ברכה יפה,ואפילו לא זכית ממני למזל טוב.
אומנם כעסת,נכון,אבל ההודעה הזאת העלתה בי כזה חיוך.
זאת הייתה ההוכחה שהייתי צריכה.
ואז כבר גילית לך,שהאמת שבכלל כתבתי לך את הברכה כבר לפני חודש ואפילו יותר..
עבר הזמן,דיברנו יותר ויותר,הרמיזות שלך עלו ועלו,ויום אחד אמרת לי משפט שחיכיתי לשמוע הרבה זמן.
אני רוצה להגיד לך משהו חשוב.
אז נפגשנו.ביום שהייתי לא הכי מאופסת על עצמי,אבל נפגשנו,אחרי שלא ראינו אחד את השניה כמה חודשים טובים...
זוכר?בהתחלה היה קצת מביך,כי בכלל היינו ידידים שיורדים אחד על השניה,אבל היה מן מתח כזה באוויר..
והלכנו לסיבוב קצר,לא היה לך הרבה זמן...אז לקחתי אותך לסיבוב בפארק,
ישבנו על דשא,בחושך,שנינו..ושאלתי אותך מה רצית להגיד..
אני לא יודעת איך בכלל התחמקת מהשאלה הכל כך ישירה הזאת,
אבל פשוט זה מה שעשית..ודיברנו על שטויות,שטויות כאלה לא חשובות,
והמתח על הדבר החשוב היה חזק בצורה שהייתה יכולה לחתוך ולפצוע אותי ואותך.
אז קצת ליוית אותי הביתה,אמרת שיש מפגש עם חברים שהבטחת ללכת אליו,ואני מאוכזבת ומהורהרת,
כאילו מקשיבה לך חוזרת הביתה בחזרה..
למה לא אמרת שום דבר?האם זה בגלל שלא היה לך את האומץ,או שזה בכלל בגלל שפתאום הבנת שכל מה שהיה
בשיחות ביננו,במציאות כאילו לא קיים ?לא ידעתי לענות על התשובה הזאת,
כי בסהכ הכל התנהל כרגיל ואפילו השיחות שלנו התרבו..
האמת שעד עכשיו אני לא בטוחה אם התאהבתי בך.
אני רק ידעתי שגרמת לי להרגיש טוב.שגרמת לי לחייך.
ורציתי קצת שזה יימשך..אז דיברנו ודיברנו,
עברו מאז כמה חודשים,אמרתי לך הרבה על כמה שהתבגרת לטובה,
וכבר נהיה לי קשה עם המתח הזה ביננו,
שלא מתקדם לשום מקום,ואפילו דיברתי איתך על זה,
שמשהו בקשר שלנו השתנה,שאנחנו כבר לא סתם ידידים טובים..
והסכמת אבל אמרת, אז מה? מה רע בזה?
עכשיו כשאני חושבת על זה,הייתי טיפשה.איך ברגע הזה לא הבנתי שאני סתם צעצוע נחמד?
השיחות היו כמעט בכל יום על רגשות,ויום אחד באיזה שיחה שלנו אל תוך הלילה,
הסברת לי כמה אני מיוחדת,כמה בנים מחפשים אחת כמוני,ובתור אחד
שמכיר הרבה בנות,אמרת,אתה יודע כמה שבחורה כמוני היא נדירה.
ואני רק תהיתי ,אם אני כל כך נדירה ומיוחדת,למה אתה לא רצית אותי?כבר התאהבת בבנות טיפשות
וזולות ממני,אז מה קורה ביננו? ..
פשוט הנחתי שזה בגלל שהמערכת יחסים שלנו היא ידידים טובים של כמה שנים,אז זה פשוט מוזר לשנינו.
ואז פתאום בשיחה הזאת,משום מקום שאלתי אותך..
יש לך חברה?
זה הזוי שאשאל,הופתעתי בכלל מעצמי.למה שתהיה לו חברה?אנחנו מדברים כל יום,
חברים כאלה טובים,ועוד עם איך שהוא רומז לי ..כל היום אומר בצחוק למה שארצה אותו בכלל..
ואתה רק אמרת, מאיפה הבאת את זה? הייתי מספר לך.
וכמובן שהאמנתי.
רק שאחרי שבוע,גיליתי שבאמת יש לך חברה.
כמובן שעם המשחק המגוחך הזה ברגשות שלי,הייתי אמורה לכעוס.לא סתם לכעוס,אלא
לרצות לפרק לך את הצורה.
איך יכלת לעשות לי את זה ?
אבל לא הצלחתי לכעוס.
אולי כי לא הייתי מאוהבת בך באמת,
אולי כי תמיד הייתי סלחנית טיפשה שכזאת כלפיך..
אולי כי כל כך היה לי טוב להאמין שכולם טועים לגביך,
והם בכלל לא מכירים אותך,והשתנית,ואתה בכלל לא משחק בבנות.
מפה לשם הסתבר שאתה שיחקת בעוד אחת חוץ ממני...
סיפור מגוחך נכון?
***
עברה כבר חצי שנה.אני מודה,לפעמים אתה עולה לי למחשבה.
לא בקטע כועס,לא בקטע של שנאה.
בקטע של געגועים לחבר הטוב שלי,שהיינו משתפים אחד את השניה בהכל.
הכל?יותר נכון אני הייתי משתפת אותך בהכל.
אתה אולי הסתרת ממני הכל.
והיום,כשחברה סיפרה לי שהיא ראתה אותך..
המחשבה הראשונה שעלתה לי לראש זה לצאת לאיזור,
אולי לפגוש אותך בטעות.
אבל בתכלס,בפעם הקודמת שפגשתי אותך באמת בטעות,וקראת לי..
ואפילו לא הסתובבתי לענות,פשוט המשכתי ללכת.
מצד אחד,בא לי .בא לי לדבר איתך.כמו פעם.
מצד שני,בא לי ללכת לראות אותך,ולזרוק לך איזה משהו,שתבין שאני כועסת.ולא,זה לא בדיוק נסלח.
אבל..אני בחרתי את הצד השלישי.
ללכת.להפנות מבט מהעבר.כי הוא בכלל כבר לא משנה.
אתה עדיין עם חברה שלך,לי ולך לא יצא כלום מהקשר הזה,גם אם תיפרדו.
אתה בנאדם,בעיניי,שלגמרי אי אפשר לסמוך עליו.
אני יודעת שעשיתי את הדבר הנכון,
למרות שלפעמים חרטה קטנטנה מבצבצת לי..
והאמת,שלדבר איתך,גם בצורה הכי נחמדה שלי,זה רק יכאב לי.
יהיו שיגידו שאני צריכה להראות שהכל מעולה אצלי ושאני כבר בכלל לא שמה עליו,
אבל האמת שאני לא שחקנית טובה.
כשאני לא שמחה,אני לא שמחה.
כשאני רואה אדם שקשה לי איתו,אני לא אחבק אותו בהיפראקטיביות הרגילה שלי,גם אם אני ממש אנסה.
אבל בסופו של דבר אני מעדיפה את זה ככה.
כי צביעות בעיניי זה הדבר הכי גרוע.
והיום,כשחברה שלי אמרה לי שהיא ראתה אותך,
הייתה לי תקווה מסויימת,
פתאום רציתי לראות אותך.
ואולי רק לרגע.בשביל להיות בטוחה שאתה אותו אחד..
אותו אחד שאולי לא התאהבתי בו
ואולי..כן.
האמת שסביר להניח,שלא אכתוב על אהבה בקרוב.
לכן ניצלתי את ההזדמנות לקחת את הגעגוע למקום של כתיבה,שיתוף ופריקה.
הרבה אני מתמודדת בצורה הזאת,של לחשוב-לדבר-לחפור על משהו,עד שאני כבר נהיית אליו אדישה לגמרי.
להקשר אל בן אדם,זה משהו שלא קרה לי כבר הרבה זמן.
אולי,אולי..אולי זה יקרה,בקרוב.♥
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
