ישראל שלי,
אהובה ויקרה כל כך.
ארץ,מולדת..שנקנית בדם ודמעות,
אין יהודי שעזב אותך ולא התגעגע אלייך.
הקשר בינך לביננו לא רצוני,הוא עמוק
ואפילו תהומי.
זה שגדלתי כאן.האנשים החמים שיש כאן.
לפעמים,התקשורת קצת גורמת לנו לדמיונות
שהעם שלנו מחולק,שהכל מלא במריבות.
אבל זה שקר וכזב ארץ שלי אהובה.
כולנו כאן מאוחדים.
והוכחנו את זה מאות פעמים.
סבתא שלי האהובה אמרה
משפט שנחרט בזכרוני ומהדהד לי בראש.
"מוטב שנהיה חלוקים בדעות,אבל אסור להיות חלוקים בלבבות."
זה שאתה חושב אחרת ממני,
לא אומר שלא אוהב אותך יותר. 

ארץ שלי יקרה,
אלפי שנים אנחנו כאן.ולא נוותר עלייך לעולם,
כי אין לנו ארץ אחרת,וגם אם יציעו אחת
שתראה גדולה יותר
ירוקה יותר
עשירה יותר
אותך לעולם לא נעזוב.
כי שם,בברלין לא נקברו אבותינו.
כי שם באוגנדה?עליה לא נאבדנו.
עליהן לא נפלו חיילנו ומסרו את נפשם.

יש שיר מדהים מדהים,שלצערי לא זכה לכבוד הראוי לו,והוא נכתב לכבודך ארץ ישראל האהובה שלי :
http://www.youtube.com/watch?v=fQgVFN01IWE&spfreload=10
"
"מה אוכל לעשות בשבילך?
שתחזירי לי את אמונך
שיכירו וידעו כל העולם 
את האור המופלא
שנעלם.
"ואת מול עיניי מחוללת ,
 ניחשתי את צעקתך.."

ארץ שלי אהובה,
תסלחי לי בבקשה.
על החוסר אונים שלי
שאני רואה את הר הבית מחולל,
שאני רואה אנשים נרצחים ברחוב,
שירושלים של זהב הפכה לירושלים של דם.

 יש לי זכרון משנה שעברה כשירו עלינו מעזה טילים,
הייתי עם אחותי הקטנה אצל סבא וסבתא שלי ולפתע נשמעה אזעקה.
לסבא לסבתא יש מקלט בבית,לעומתנו שבבית שלנו אין אפילו חדרון מוגן.
אני ואחותי הבטנו אחת על השניה,לא ידענו מה לעשות,
וסבתא רק חייכה ואמרה "עברנו כבר הכל בארץ הזאת,גם את זה נעבור"
וכל הפחד שלי נעלם כלא היה.
אני מאמינה שהכל מכוון מלמעלה,
ושניסים עצומים קורים לנו יום ביומו,במיוחד בתקופה הזאת,קשה איך שלא להבחין בזה.
אז בימים הטרופים האלה,מה שנותר לנו זה לאהוב ולהיות מאוחדים,
לא לתת לפחד להשתלט,שהרי חיים בפחד הם לא חיים,
וככה ממילא המחבלים הרשעים השיגו את מטרתם.
שהרי בכל מקרה אדם יודע מתי יומו האחרון.
וכל הקורה אותנו בזמנים האחרונים,
רק מוכיחים לי שוב ושוב כמה העם שלנו מיוחד,
שעיני כל העולם נשואות אליו.
אם בחמדנות,אם בקנאה,אם בשנאה.
כי אם באמת לא היינו עם מיוחד?
היה כאן שקט.
אף אחד לא היה בוחן כל צעד שלנו
אף אחד לא היה מעביר ביקורת
אף אחד לא היה יודע מה זה יהודי.
לאף אחד בעצם לא היה אכפת.




אשמח שתביעו את הרגשתכם לגבי הפוסט.בין אם אתם מסכימים,רוצים לשתף נס שקרה לכם,פחדים שעוטפים אותכם,או מסקנה מעניינת שיצא לכם להגיע אליה :) 
שלכם ,רארי