אני באמת מאושרת.טוב לי.לא חסר לי כלום.
טוב,אולי כמעט כמעט באמת כלום.
ואני לא רוצה להשמע כפויה כלפי כל הטוב שקיבלתי
שהוא בעצמו בכלל לא מגיע לי
אבל
יש בתוכי
קול קטן
שמתגעגע
שכשהוא רואה סרט רומנטי,הקיטשי ביותר
פתאום נפתחו ארובות השמיים
פתאום הדמעות זולגות
הגעגועים
ללהתרגש ממילה טובה
ללהתרגש מחיוך,מכל מבט
מהלנתח כל משפט ,ולחפש בו איזשהי נקודה של אור ..
הלב כל כך רוצה
להרגיש שוב
ושהמציאות תהיה קצת יותר
כמו בציורים
כמו באגדות
שכשאהיה איתו כל העולם יתמוסס
וישארו רק אנחנו
ושכל חיוך שלו יקפיץ לי את הלב
תוהה מתי שוב ארגיש
מתי זה יחזור
אבל הפעם עם מישהו שלא יעלם
אלא שיהיה לצידי,לנצח
שיבטיח שהוא לא משחרר
שיתגעגע אליי
שיאהב רק אותי
שיחשוב
שאני הכי יפה בעולם
אפילו שאני יודעת שאני לא
ושיגיד לי שאני יפה
גם בלי איפור
בעיקר בלי איפור
כי נמאס לי להרגיש כל כך חסרת ביטחון
בלי שאני מסתירה
בלי שאני מתחבאת
מאחורי עוד פס,מאחורי עוד צבע
שאמצא את האחד
שיגרום לי להרגיש הכי יפה בעולם
דווקא בלי
כל המסכות
והאמת שבכלל לרובנו הבנות אין עור מושלם,
והבנות שאתם טוענים שהן טבעיות
הן פשוט בנות ששמות רק מייק אפ
ואתם פשוט לא מבחינים .
כל כך רוצה להרגיש שוב
שלא שוב אני אהיה זאת שצופה מהצד
אלא שהעולם שלי ירעד מהתרגשות
בכל תזוזה
בכל חיוך
בכל חיבוק
ואדע ש
אתה כאן
לצידי
ואוהב
רק
אותי
ולנצח
תאהב
.
.
.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
