
היא מחייכת אז היא בסדר. מוריה הייתה מחייכת כל יום ושיארו שהיא בסדר. מוריה הייתה צוחקת מבדיחות שלא הצחיקו אותה, מרכלת עם חברות בהפסקה, ומברישה את השיער מול המראה אחרי שיעור הטניס.
מוריה הייתה לובשת ג'ינס קצר בבריכה ומתקלחת במים חמים באמצע הלילה. מוריה הייתה חוזרת שיכורה ממסיבה עם גברים מבוגרים באמצע הלילה כי היה לה משעמם. אבל היא לא אוהבת לספר כי אולי זה יכביד על מישהו.
החבר הכי טוב של מוריה התחיל לקחת סמים ונשלח לבית חולים פסיכיאטרי בקצה השני של הארץ כי באשפוז הקודם שלו שום דבר לא הצליח לעזור לו בבית חולים שהכי קרוב אליו. אבל למה שתספר למישהו כאילו שמישהו יאהב אותה שהיא לא שמחה.
מוריה מסניפה בשירותים של הבית ספר ומפסקת רגליים במיטה של איזה בחור חדש. סתם כי היה לה משעמם.
מוריה תמימה. היא מחייכת אז היא בסדר. אף אחד לא אוהב את מוריה כי היא נראית תמימה מבפנים ויפה מבחוץ. אף אחד לא באמת אוהב אנשים יפים כמו מוריה. אבל מוריה לא חושבת שהיא יפה והיא שוקלת את עצמה כל בוקר כדי לוודא שהיא ירדה את הקילו המיותר.
מוריה לובשת סוודרים בקיץ כי קר לה וצומח לה שיער באיזורים מוזרים מרוב שהתזונה שלה נוראית.
מוריה אוכלת ביסקוויטים ומקיאה בשירותים. מוריה יפה ועדינה. עם שתי עיניים חומות וצמה. כולם אוהבים אותה אבל מפחדים לומר לה.
מוריה מחייכת כשהיא פוצעת את הטוסט ולועסת אותו בעדינות. הגופיה מבליטה את עצם הבריח שלה והשמש מסנוורת אותה
לפעמים אני חושב שישארו לה רק עצמות כי הדבר היחיד שהיא אוכלת זה רק את הלב כי היא לא רואה כמה שאני אוהב אותה.
אבל היא לא מאמינה כי אבא שלה אמר לה שהוא אוהב אותה והתחיל להרביץ לה, אולי מתוך אהבה ואולי לא, אבל זה כאב.
והיא לא מדברת על זה כי שמחה מידי וצוהלת.
מוריה יושבת על פיצה עם חברים ופוצעת את עצמה עם השולחן הקטן באמצע המגש.
ויום אחד הזמנתי את מוריה הביתה והיא שאלה איפה המטבח והיא רצה אל המקרר והתחילה לאכול את כולו כאילו שלא ראתה אוכל בחיים.
דיברנו ודיברנו ואז היא הלכה לשירותים ופלטה את הכל. "את שמחה עכשיו?" שאלתי. "כן." היא חייכה.