בין סקילה וכריבדיס

אני חושב בערך פעם ביום על סבי שנפטר ב-2018. לפני כמה ימים חשבתי על כך שרותם לעולם לא תפגוש אותו והתעצבתי. סיפרתי לה והיא אמרה שהיא מכירה אותו דרכי. ברגעים כאלו האהבה שלי אליה גואה ממש.

תמיר רב עם בת הזוג שלו. הם רבים כל הזמן. הם תיכננו ערב סרט אבל היא איחרה ואז נרדמה באמצע. כשהוא סיפר לי הוא ממש התפוצץ מכעס. "כמה קשה לא להירדם?" הוא טען. ניסיתי לפייס אותו. אמרתי לו לנסות לפנות בצורה יותר רגשית אם היא לא מגיבה טוב לטיעון לוגי. שיסביר לה כמה זה חשוב לו. הוא אמר שינסה. אתמול נכחו בקידוש והיו קרירים מאוד. האם זה סימן טוב שאני ורותם לא רבנו באמת פעם אחת מאז אנחנו יחד? הריב היחיד בינינו קרה לה בחלום. צחקנו על זה כמה פעמים.

אשתו של ליאור הפילה. הם נשואים כבר ארבע שנים וניסו כל העת להביא ילד. לעובר כבר היה דופק. ליאור לא סיפר לי על ההריון - שמעתי מעידן. הערב נפגשנו וליאור בישר לשנינו על ההפלה (ולי על ההריון). מאוד נעצבתי. ניסיתי לעודד אותו. שימשיכו לנסות, בסוף זה יקרה. היא תיקלט. הוא הסכים ואמר שההריון הפעם היה טבעי, לא מהטיפולים, וזה אות מעורר תקווה.

לפעמים אמפתיה עולה לי ביוקר. המדידה הכפייתית של המגפיים הרגשיים של הזולת לא פעם מערערת לי את מצב הרוח. היא גם מדרבנת אותי לעזור לאנשים שמעיקים עלי אחר כך, בלימודים ובעיקר בעבודה. לא הייתי רוצה להיות שונה מידי. ודאי לא לאבד לחלוטין את האמפתיה, שהיא לדעתי התכונה הטובה ביותר בקרב בני אדם, אבל כן למתן אותה מעט.