אני לא יודעת אם להיות שמחה או עצובה... מצד אחד יום הזיכרון ליצחק רבין מצד שני ההופעה הראשונה של החוג שלי, החוג הזה הוא חוג שירה, לא כל אחד יכול להצתרף צריך להתקבל, היה לי לא קל להתקבל אבל על זה אספר בקטע הבא,אז בקיצור הופנו מי שהתקבל מול העיר שלי היום בטקס, שרנו שיר אחד כי זה אמור ליהיות שעה והיה הרבה מה לעשות לטקס היה עוד שני שירים ששרו אבל המתקדמים שרו אותם...(יש מתחילים ויש מתקדמים, אני במתחילים ושנה הבאה במתקדמים) וממש התרגשתי לקראת השירה,עבדנו עליו מלה שיהיה מושלם ובאמת היה מושלם, פגלל שזה שיר ראשון אז לאף אחד לא היה סולו, והיה ממש כיף ומרגש והיו ממלללללההההההה אנשים!!! כששרתי הרגשתי מולם כיאילו כל אדם הוא טיפה ואני שרה בפני האוקינוס, בבת אחת עבדתי את שווי המשקל ושכחתי את כל המילים של השיר עמדתי חיוורת מול כולם לא ידעתי מה לעשות, לאיין להביט ואז ראיתי עמוד אחד ממש בולי,פשוט עמוד, וחשבתי לי בלב "תסתכלי רק על העמוד,תחשבי כיאילו אין פה אף אחד מלבדך, כאילו את שרה רק לעצמך ולעמוד" ואז בידיוק הייתי צריכה להתחיל לשיר, ושרתי מדהים! נתתי את ה100% שלי ואז כשירדתי רק אז קלטתי ששרתי מול מליון (או מאה...)אנשים!!! והודתי לאל שזה נגמר ואז נזכרתי שאני צריכה אחר כך לעלות כדי לשיר את התקווה! וזהו לבנתיים עד הפעם הבאה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
