המילים שנכתבות מעצמן

שיוך הכתוב לקטגוריה זו או אחרת,

יגרור תוצאות נוראיות ורבות אסון,

הן לכתוב והן לקורא,

וגם לסיני הקטן שיושב ברגע זה,

ומברר אורז.

לכן לא מן הנמנע שככל שעוברות השנים,

מתווספים אויבים,

השיניים הופכות חורקות והדם מתחמם,

אם לוקחים בחשבון את העובדה הקטנה,

שיש מי שדואג להשאיר בוער,

את הפתיל הקטן מתחת לסיר הקלחת,

המכונה "ישראל".

לכן ובהתאם לזאת,

יש מרצחים ברחובות,

עם או בלי רישיון,

כפופים לרשויות או לא,

חופשיים משררה או לא,

זרים או מקומיים,

שפויים במידה מסוימת או לגמרי מטורפים,

חובבי נשק או חובבי שירה,

שישנים על קרשים או במיטה רכה.

כולם הופכים מאכל לעורבים,

גם הקורבנות שלהם וגם הם עצמם,

מהסיבה היחידה שכולם בעצם מתישהו מתים,

וזה לא משנה אם הם היו מפלצות או בני-אדם.