המילים שנכתבות מעצמן

משבצים מספרים בסדר מסוים, יש לו

הרבה בלונים בתוך ארגזים, הוא ממיין

את שאריות החלומות שנותרו מלילות בודדים, והנחמה

היחידה היא אוזן קשבת לכל הברואים

מדברים על מספרים, שהיא שפה מפני עצמה,

חלק משפה שמדברים, וגם הבלונים

עשויים ממספרים כמו חומרים קטנים וגדולים

שמכילים חומרים קטנים

הבלון מהודק מנופח למקל מפלסטיק כאילו זה דגלון,

האם הילד אמור לנופף בזה? או אולי

זו גחמה של שיגעון או רפיון

זה לא משנה אם אנחנו מנפחים צמיג או בלון,

כי הצמיג הוא בלון

אפילו בגזוז יש בלוני גז זעירים, שמדגדגים

את הבטן ומנפחים

מתפוצצים בפנים וממלאים בגזים את מה שנפלט

דרך הרקטום בנוד

פלוץ

אבל אנחנו יודעים שקוסיות לא מפליצות,

כי זה לא יאה ולא נאה, לעלמות

כל-כך ענוגות

ברור שאנחנו יודעים שקוסיות לא מפליצות, הרי

אנו לא כסילים

הן רק בוכות לפעמים כי החיים נורא אכזריים

אז אל תבכי ילדה, כשהחייל שלך יוצא למלחמה,

כפות בכותונת משוגעים, גם

בקיטש יש שמץ של אמת

לא אמרנו ילדים משחקים בחיילים, וילדות בבובות?

ומישהי אמרה שכשגדלים זה ההפך

למה כל הבנות הטובות תפוסות?

כי הן יותר חכמות, וגם נבונות, וגם פיקחיות,

לקחת את מה שהן רוצות.

"אהביני, אהביני לאלתר, אהביני

או עיזביני כבר."