המילים שנכתבות מעצמן
|
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ספטמבר 2016
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 9/2016
עכביש
אכלתי את העכביש הזה. מיקה נתנה לי את העכביש לאכול, כי היא אמרה שאני כמו עכביש, טווה קורים ומחכה באינסוף סבלנות לטרף. לא אהבתי שהיא משווה אותי לעכביש, אבל חשבתי שהיא די צודקת, אם רואים אותי באור מסוים. אבל כמו שאמר טוני מונטנה - "מעולם לא דפקתי את מי שזה לא הגיע לו." מזגתי לי יין אדום צונן, והתמרחתי על הספה הרכה ועל השטיח העבה, ושמעתי את המלמולים של לאונרד כהן. כאות כבוד לחברותה של מיקה ומסירותה, גם אם מסירותה אינה עיוורת, אכלתי את העכביש כמו שציפתה ממני. היה לו טעם של קקאו וקרמל, ויין, והוא ירד כבד בגרון. הוא היה עשוי משוקולד שהתפאר שהוא שוקולד מובחר, אבל היה שוקולד מסוג ירוד ביותר, של מומחים בגרוש. שטפתי את הטעם עם היין, והסתובבתי בסלון מקיר לקיר כשאני מעשן ומקשיב ללאונרד ברקע, ומרגיש כאילו אני דופק את הראש שלי מקיר לקיר, כמו כדור בין שני מחבטי פינג-פונג. הייתי רעב (לא לאוכל), שיכור ומתוסכל, וגם זקוק לאהבה, כמה שזה נשמע מעורר רחמים.
| |
|  כינוי:
קלקטוס בן: 9 |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
