המילים שנכתבות מעצמן

הרוח משאירה בי קרעים של מה שיכול היה להיות

אני שוגה באשליות והאשליות הן טעויות

את לא באה יותר, ולי לא אכפת, למרות שאני מתגעגע

מי יודע מה נהיה ממך

אני לא מבין אנשים שצוחקים בלי סיבה,

זה סימן לטירוף?

או שהם גאונים בצורה כלשהי, צוחקים לאבסורד בחיים

לא צריך להיות גאון גדול כדי להבין שיש כאן אבסורד,

ובאמת מה נשאר אם לא לצחוק, הרי אף-אחד לא ממש מבין,

אז אין מה לדבר

בצורה כלשהי זה סימן לאהבה לא מובנת,

כזאת שלא משתתפת באיזה מירוץ או תחרות

אין מנצחים כאן

צריך רמה גבוהה של יצירתיות,

גם אם הרוב לא רואה בה ייחוד מסוים

אבל מי שחווה אותה, חווה חופש מחשבה,

למרות שהוא עלול להיות פגיע

ומה עושה אחד עם חופש מחשבה,

כשהוא רואה ושומע את כל הרציניים והמקובעים?

צוחק עד כלות הנשמה

צוחק את עצמו בדרך לגאולה

הרי מה שצריך באמת, מה שבאמת חשוב, לרגע מסוים,

זה זיון טוב

אחרי זה אפשר להתפנות לכל השאר

כי אם הגוף לא מסופק, והנפש לא מסופקת, ואין אהבה -

אי-אפשר לעשות את מה שצריך לעשות, מבלי להיות צמא

אבל סקס היא רק נגזרת, אהבה זה הדבר

וסקס הוא בעצם ביטוי בסיסי ופיזי לאהבה רו-ח-נית,

שזה בעצם מה שבאמת צריך

אז למה האדם המסוים הזה לא פונה לאהבה?

הרי זה כל מה שהוא צריך, באופן בסיסי

כי הוא פוחד. למה הוא פוחד?

בגלל שהחברה הכניסה בו פחדים שזה עלול לפגוע בסיכויי ההישרדות

זה נכון? לא. אבל הכול צועק כן

אז מה עושים? בונים בית ומקיפים אותו גדרות,

רק ככה אפשר.