המילים שנכתבות מעצמן
|
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
נובמבר 2016
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 11/2016
יום של חול?
טוב, ננסה משהו של כנות, כי שיר או סיפור לא מגיע לי עכשיו. למה אני משתמש במילה "מגיע"? כי יצירה בעצם כבר כתובה באיזה מקום, ואני הכלי שמממש אותה לכתב, באיזה צורה. אני לא עושה את היצירה, אני הצינור, אמנם היחודי במידה מסויימת, לאותה יצירה שדרכי היא יכולה להתממש. אני הצינור. אני מעביר את היצירה מהצל אל האור. אבל היינו בקטע של כנות, ואני לא רוצה לעשות רווח בין פסקאות בבלוג הזה, כי אז אני אכתוב כל הזמן פסקאות, כמו שאני רגיל לכתוב שירה, שורות-שורות קצרות. לכן אני אגיד בקטע של כנות את מה שיש, ומה שיש - יש. הופתעתי מאיזו בלוגרית שפתאום חשפה קצת מ"האני מאמין" שלה. אמנם לא הכרתי אותה כמעט, אבל לא חשבתי שהיא יכולה להיות כועסת ומחוספסת בנוגע למנהגים חברתיים שונים. מה עוד אספר... לא היה יום מיוחד או משהו, הייתי הרבה לבד בבית, אבא יצא, חזר אחרי כמה שעות, ועוד פעם יצא, וחזר אחרי כמה שעות. זה סידורים קטנים כמו שהוא קורא להם, אבל הם לוקחים לו הרבה זמן. לא נורא, היה לי זמן לעצמי. לאונרד כהן בדיסק "מותו של איש הנשים" בתרגום חופשי... דיסק טוב. שמעתי אותו כמה פעמים ברצף. קרה משהו ששימח אותי, כיף לדעת שמעריכים את העבודה שלך. לא הצלחתי לכתוב, והנה גם עכשיו.. אבל אני כותב, גם אם בצורת יומן. אבא רצה לבשל, אמרתי לו - למה לך, תנוח. הוא באמת נח. צפיתי קצת בפורנו, אולי רבע שעה, הבאתי ביד... היה לי איזה מחשבה מגרה בראש, וגמרתי מאוד מהר. כנראה בגלל הפורנו. אח"כ כתבתי קצת, עישנתי... והכול נראה די סתמי, אבל לא תקוע. משום מה זה הרגיש לי כמו מנוחה. זהו, לא יודע, כאילו ירדתי מאיזו רכבת הרים או קרוסלה... ועכשיו דווקא לא מאוד מאוחר, אבל זה הרגיש לי ש-כן לפני שהסתכלתי בשעון. זהו. אני יודע... לא מעניין.
| |
|  כינוי:
קלקטוס בן: 9 |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
