המילים שנכתבות מעצמן

אני מתלהב כל יום מחדש מהשדונים הקטנים שלך,

איך הפטמות קופצות לכל מגע קל

אבל - את זוכרת איך טיילנו במדרחוב,

וראינו איש אחד זקן מנגן על כינור

על הרצפה היה כובע שחור לאסוף כסף,

נתנו לו כמה עשרות שקלים,

הוא קד במחוות תודה

אחרי זה עברנו ליד צייר, 

והוא צייר אותך יפה ונפלאה ומתמוגגת,

עם אש בעינייך

לקחנו את הציור אחרי ששילמנו,

וקנינו גלידה עם שבבי שוקולד וסוכריות,

בטעם פיסטוק-שוקולד

קניו ספרי שירה קטנים בפרוטות,

ופוסטרים לקירות שלנו,

וגם כמה מקלות קטורת,

וחרוזים לתלות על משקופי החדרים בשרשראות

קנית צמיד לרגל ופרח לשים בשערך,

ונסענו באוטובוס הביתה,

בבגדים בלואים ועם אור בעיניים

כשהגענו אכלנו ארוחה טובה וצנועה,

וניגנו את לאונרד כהן על סיגריה ותה קר

טעמנו ענבים ירוקים ופלחי תפוז,

ואת נרדמת בסלון על המיטה המבוקעת

ועכשיו כשאת ישנה, אני יושב בחדר הגדול,

ליד האורגן הישן,

וכותב לך כדי שתזכרי,

ואולי תחזרי לנגן על הגיטרה שעומדת פה בפינה.