המילים שנכתבות מעצמן

כואבות לי הביצים,

למה היא סחטה אותן באצבעות החזקות שלה,

כמעט שפכה לי את האשכים החוצה

יש לי לוסי בסדר עם דובים,

ואני לא צריך שום-דבר חוץ מזה,

גם לא אותה,

אולי רק את הטלוויזיה שלי שתנתק אותי מהמציאות,

אחרי שטבעתי בה 6 שנים

האזניות לתוך האוזניים, עם הקליפים וההזיות,

ואני לא רואה ימין ושמאל,

רק דוהה לחלל הפתוח, בין הכוכבים,

שם יש ריק וחושך ושקט,

ושום-דבר לא מפריע לי

היא מקימה רעש בארגז החול,

כי מישהו חתך לה את כדור הטניס,

והיא בוכה שם בכעס בארגז החול,

ולשאר הילדים והילדות לא אכפת

הם מביטים באדישות בילדה הזו בוכה,

"מה לנו ולה," והעולם שלהם נשאר שלהם,

אימא מחכה עם עגלת התינוק ליד הספסל,

עם משקפי שמש, כפפות וכובע מצחיק,

וחיוך דק ושבע רצון

טלפונים של חצות לארגונים מהפכניים,

מחליפים מספרי טלפון, מסדרים עניינים

וברדיו מוזיקה בלי שדרנים,

מנגנים מוזיקה פופולרית שהייתה פופולרית בשנות התשעים

וברחובות המולה לפני שמוחקים את השכונה,

ובעלי מכוניות שומרים לעצמם מקום חנייה

מזג-האוויר החורפי לא מפריע להם להתאמן בספורט,

והם שואגים שם כמו אריות במקום להתחזק בצנעה

האקדח שלי מונח על השולחן, עם כדור בקנה,

ולצידו קערה גדולה מלאה תפוחים ותפוזים

אני קושר רצועת בד על עיניי, איני רואה,

ומושיט יד לקערה

אקח פרי ואחר-כך אראה,

אם לקחתי תפוז - אחיה,

אם לקחתי תפוח - אמות.