המילים שנכתבות מעצמן

יורד גשם, ואני לא יכול יותר להיות הבובה שלו

הצבעים נמרחים לי על הפנים,

אני נראה כמו אישה מכוערת מאוד

דווקא אני זה שצריך אישה,

ואני מוצא את עצמי הילדה הקטנה של האיש

שהוא מטפח אותי כמו ציור שמוסיפים צבעים,

מורחים גוונים ונקודות פרחים

בערפל הכול נראה ירוק,

אבל ירוק עכור כזה, עתיק

כשהם מתכנסים ומצביעים ואומרים,

דברים שלא שומעים

הם מדברים איתי שפות לא נעימות,

"אתה לא יפה כמו אישה," השפות אומרות

אבל אני לא זז מכאן, יהיה לנו תינוק, אני אומר,

והם שואלים איך בדיוק

כי אני המאמי של הגבר שלי,

והוא קונה לי פרחים,

תכשיטים, איפור ובשמים

ואנחנו לנצח שייכים

רק צריך זמן להפוך את החיים לאמתיים

אבל בשקט אני אוהב אישה,

שאוהבת אותי עם כל האיפור, הלק והתכשיטים

והיא אומרת שזה רק זמן,

עד שהגבר ייצא ממני

ואז אנחנו ניסע לברזיל, אני והיא,

ונחיה חיים חדשים

יהיה לנו ילד קטן, נקנה לו בובה

נגור במוטלים, נדבר מילים יפים,

נצרוך סמים, ניפול מתים...