המילים שנכתבות מעצמן

כשאת נועצת בי את הסכין ומסובבת,

אני שונא אותך שנאת מוות

אני שונא אותך עד כדי כך שהייתי שורף אותך בחיים,

אבל אפילו לך לא אעולל זאת,

כי זה לא בטבע שלי,

ומשהו בי מעדיף לסבול מאשר לעולל זוועה כזאת,

מה גם שהסבל לא יעבור,

ואין טעם בנקמה

אישה שבאה אליי הביתה, מילא היא גונבת,

אבל מסממת אותי,

אני לא מספיק דפוק ככה?

נשים יכולות להיות מאוד אכזריות,

אבל הן מתוחכמות יותר מגברים,

ובמקום לשלוף סכין הן מטפטפות טיפת רעל,

והורגות לאט-לאט-לאט

ועל מה, על שטויות, על חולשות אנושיות,

שהן בעצמן חוטאות בהן

אבל שגבר יעז לעשות להן את זה?

הן ישר נזכרות בכל הגברים שפגעו בהן,

אנסו אותן והכו אותן,

ותופסות שעיר לעזאזל ומחרפנות לו את השכל,

בטיפת רעל

אני לא יכול...

אני לא יכול לחיות בעולם גיהינום כזה.

הורגים אותי לאט-לאט, כולם,

כולם!