המילים שנכתבות מעצמן

כל יום אותו מחזה - בוקר, הליצן של השכונה יושב על המדרגות עם כוס קפה וסיגריה, ממלמל לכל עובר אורח "בוקר טוב, בוקר טוב," ואף-אחד לא עונה לו. ואז מגיע טנדר ישן, נותן צפצוף קטן, והוא זורק את כוס הנייר לתעלה, לוקח שלוק אחרון מהסיגריה, ונחפז למושב הקדמי ליד הנהג שלוקח אותו... לאן? בשעת שקיעה אפשר לשמוע את הטנדר מתקרב, זוחל עייף, והנהג נפרד מהליצן, שהולך שפוף ומדוכא לדירתו, ממלמל "ערב טוב, ערב טוב," לכל עובר אורח, ואף-אחד לא עונה לו.

בוקר אחד הליצן ישב על המדרגות כמו כל יום, ומלמל "בוקר טוב, בוקר טוב," לכל עובר אורח בעודו לוגם מהקפה ושואף סיגריה. הטנדר הגיע כמו בכל בוקר, אבל הליצן לא רצה לעלות אליו. בפעם הראשונה מעולם יצא הנהג מהטנדר, והתקרב אל הליצן, וכולם יכלו לראות אותו יותר ברור, ולא מוסתר בצל תא הנהג. הוא היה גדול מאוד ושרירי מאוד, לבוש גופייה צמודה אדומה דם שהבליטה את השרירים והגוף הגדול שלו. זרועותיו היו עבות כמו רגליים, ורגליו היו עבות עוד יותר. הוא לבש מכנסיים קצרים צמודים שהבליטו את הציוד שלו, על זרועותיו היו קעקועים של פרחים מסתלסלים וגלים, ושיערו היה ארוך ומשוח אחורה בחומר כלשהו שהריח רע. פניו היו פני כלב עם אף פחוס, ועיניו קטנות ורעות. צבע עורו היה אדמדם-ירוק, והוא הרים את הליצן בקלות על אף מחאותיו, נשא אותו כשהוא מנסה להיאבק, וזרק אותו למושב לידו בטנדר. אז נסע.

בשעת שקיעה הטנדר לא הגיע, וגם לא בשעה הבאה אחריה. בחצות הגיע טנדר, זה או אחר, וזרק משהו לרחוב ואז המשיך לנסוע. אנשים סקרנים שהין ערים הביטו אל מה שנזרק לרחוב, וניסו לנחש מה זה. אריק האמיץ התקרב לאט ובחשש אל המשהו הזה, הביט בו, נגע בו, ואז עמד זמן קצר בלי לדבר. אז הסתובב ופנה חזרה לדירתו. בפתח הבניין שאלו אותו אנשים, השכנים - "מה זה, אריק?" אריק משך באפו וניסה לעצור את הדמעות. "הליצן מת," הוא אמר ועלה לדירתו, ואז סגר את הדלת.