המילים שנכתבות מעצמן

כיוונתי את הרדיו לאהבה,

ושרה אותו אישה

קולה ענוג ולא מתייסר,

אבל גבר אוהב יותר

אהבתי את המילים הנשפכות כמו מפל,

מצוק החוכמה של נשגבות המחשבה

אהבתי גם את קולך המתוק,

כשהוא ענה יפחה של קינה ותאווה

ואני הלכתי בין הסלעים עם מקל ועיניים מכוסות,

ראיתי בעיניי רוחי הרבה מדבריות וריק מלא אהבה

וכשאני קם בבוקר, ומחזיר את נשמתי במים קרים,

מי אם לא סיגריות קטנות וקפה מעירים אותי לחיים

זו מן סהרוריות של חיים בתוך חיים,

בו המוח חושב לא מה שהוא מרגיש

בו המפלים אמתיים, והם נופלים מ-כל הצוקים

והבריכות מלאות אהבה וחיים בו כולם טובלים

אני הלכתי אחרייך עיוור,

ואת ירקת לי בפרצוף

זה קל יותר כשהצעדים אטיים,

ויש זמן לחשוב ולהרגיש את התחושות,

גם כשהכול נופל סביב, יש ל-מה לחכות,

גם אם לא היה, אנו רואים למרחקים

כמו המפלים שעוברים דרכים,

ותמיד נופלים באותה נקודה,

מים מתחלפים.