המילים שנכתבות מעצמן

כשיש לו מקל לגלף לצורת פיל

כשהשמיים שוקעים בשמש זהב של עצבות

כשחייו שוקעים, ואיתם כל הזיכרונות

כשיש תחושה של כאב ושל החמצה

רחובות שוממים בבוקר סתווי,

חתולים גוררים רגליים מאיפה להיכן

בניינים גדולים מטילים צל גדול של אימה

השקט חותך ברחובות, על הכבישים ובין העצים

אין לאן ללכת ואין מאיפה לבוא

מגלף מקל לפיל על גדר אבן,

עוברים ושבים מעיפים בו מבט

הרחוב מתעורר לאט בזחילה מתוך סהרוריות

כמו תמיד הוא יושב,

ואנשים עייפים גוררים רגליים,

נשים עם מצרכי מכולת,

גברים עם תיקים

לאן הם הולכים?