המילים שנכתבות מעצמן

מעבירים את היום בלהעביר ארגזים ממקום למקום, למלא ולרוקן את הארגזים, לבדוק מה בפנים ומה לא בפנים.

"אדיוטים מושלמים לא שורדים בעולם הזה," אמר אביו של מיכה, ונגע בכתפו לאות הדגשה, "אל תהיה אידיוט,"

"אני לא אהיה אידיוט, אבא, אני מבטיח, הדבר האחרון שאני אהיה הוא אידיוט,"

"עדיף להיות מת מאשר להיות אידיוט," אמר אביו של מיכה ונגע באוזנו לאות הדגשה, "תמיד תעדיף להיות מת,"

"תמיד אני אעדיף להיות מת, אבא, אני מבטיח לך, להיות מת - רק לא להיות אידיוט,"

הם הערימו ארגזים וספרו תכולה, ויצאו להשקות את הגינה,

"תמיד כדאי להיקבר באדמה," אמר אביו של מיכה, ונגע באפו לאות הדגשה, "להיקבר באיזה דבר אחר זה אידיוטי מדי,"

"תמיד אעדיף להיקבר באדמה, אבא, ולא בשום דבר אחר, אפילו לא בקרח," אמר מיכה בקול רועד

"כשמתים - צריך למות באפן סופי, לא חלקי," אמר אביו של מיכה ונגע באצבעו לאות הדגשה, "אחרת עלולים לקצור לך איברים להתרמה,"

"כשאמות - אמות רק באופן סופי, לא באף אופן אחר, אני מבטיח לך," אמר מיכה בקול רועד

הם חזרו לבית, והכינו שקשוקה במטבח,

"תמיד תאכל רק את החרא של עצמך ושלי," אמר אביו של מיכה, ונגע בישבנו לאות הדגשה, "לעולם אל תאכל חרא של אחרים,"

"רק את החרא שלי עצמי ושלך אני אוכל, אבא," אמר מיכה בקול רועד, "אני מבטיח לך,"

"אל תדפוק חשבון לאף אחד, רק לעצמך, ולי," אמר אביו של מיכה ונגע בחזהו לאות הדגשה, "רק אתה ואני יודעים מה טוב לך,"

"אני לא אדפוק חשבון לאף אחד מלבדי ומלבדך," אמר מיכה בקול רועד, "רק אני ואתה יודעים הכי טוב בשבילי,"