המילים שנכתבות מעצמן

כשהיא אומרת שבא לה טפיחה על השכם

כשהיא אומרת שהחיוך שלי מלאכותי

כשהיא שוכבת במיטה חסרת נשימה

כשהיא משתוללת, והופכת את כל הבית,

בחיפוש אחר דבר מה לא משמעותי

כשהיא מתייפחת שהיא רעה ומכוערת

כשיש מלא כלים בכיור, ואין לה כוח אפילו לשטוף כוס

כשהיא שרה עם הרדיו בזיוף

אני יודע שאני אוהב אותה, אפילו שהיא לא יודעת,

אפילו שהיא לא מאמינה

כשהיא אומרת שהראש שלה ריק,

ובאותה נשימה פולטת דברים מבריקים

אני יודע שיש לי אותה גם כשהיא לא רוצה.

שמע, מאמי...

היא אמרה בעודה מביטה עמוק לעיניו,

כדי להסיח את דעתו,

בעוד היא מחסלת את חפיסות השוקולד שלו

אני מרגישה את זה מטפס עליי,

מכפות הרגליים, לאורך כל הרגל,

השוקיים, והירכיים, פנים הירכיים...

והיא חייכה כשהיא ראתה שהוא הסמיק,

ודחפה לפה עוד כמה קוביות שוקולד

זה עושה לי טוב כשאני מרגישה ככה,

כאילו זה חודר לתוכי,

וכל מה שאני רוצה שזה יהיה בתוכי כמה שיותר,

לכמה שיותר זמן...

היא ראתה אותו מנסה להסתיר את זקפתו,

ודחפה עוד קוביות שוקולד לפה

אני לא מרגישה את כפות הרגליים,

מרוב שזה מעיף אותי

זה כאילו אני ממש צריכה את זה,

והוא מאכיל אותי בזה...

היא גמרה את השוקולד, והוא ישב לפנייה רועד

בגלל זה אני אוהבת את המוזיקה שלו,

אבל אין כמו שוקולד

היא אמרה והגישה את כף רגלה היחפה לפיו.

אני מתלהב כל יום מחדש מהשדונים הקטנים שלך,

איך הפטמות קופצות לכל מגע קל

אבל - את זוכרת איך טיילנו במדרחוב,

וראינו איש אחד זקן מנגן על כינור

על הרצפה היה כובע שחור לאסוף כסף,

נתנו לו כמה עשרות שקלים,

הוא קד במחוות תודה

אחרי זה עברנו ליד צייר, 

והוא צייר אותך יפה ונפלאה ומתמוגגת,

עם אש בעינייך

לקחנו את הציור אחרי ששילמנו,

וקנינו גלידה עם שבבי שוקולד וסוכריות,

בטעם פיסטוק-שוקולד

קניו ספרי שירה קטנים בפרוטות,

ופוסטרים לקירות שלנו,

וגם כמה מקלות קטורת,

וחרוזים לתלות על משקופי החדרים בשרשראות

קנית צמיד לרגל ופרח לשים בשערך,

ונסענו באוטובוס הביתה,

בבגדים בלואים ועם אור בעיניים

כשהגענו אכלנו ארוחה טובה וצנועה,

וניגנו את לאונרד כהן על סיגריה ותה קר

טעמנו ענבים ירוקים ופלחי תפוז,

ואת נרדמת בסלון על המיטה המבוקעת

ועכשיו כשאת ישנה, אני יושב בחדר הגדול,

ליד האורגן הישן,

וכותב לך כדי שתזכרי,

ואולי תחזרי לנגן על הגיטרה שעומדת פה בפינה.

"אהבה אמיתית," היא אמרה לי,

"אתה צריך לאהוב אותי אהבה אמיתית,"

צחקתי לה מול הפרצוף -

"מה זה אהבה אמיתית?

אהבה זה אהבה,

אין דבר כזה אהבה אמיתית או מזויפת,"

"יש אהבה שלא אמיתית, לא אמרתי מזויפת,

ואני רוצה שתאהב אותי אהבה אמיתית,"

"כל אהבה היא אמיתית," גיחככתי,

"אין דבר כזה אהבה לא אמיתית,

מה זה אהבה לא אמיתית?"

"זה אהבה שלא באה בכנות,

שלא באה בטוב,"

"כל אהבה באה בכנות ובטוב," אמרתי,

"תפסיקי לזיין ת'שכל, ותעשי כלים,"

"אבל כשאתה נוגע בי,

אני מרגישה שאתה נוגע באישה אחרת,

וכשאתה מדבר איתי,

אני מרגישה שאתה מדבר עם אישה אחרת,"

"מה זה השטויות האלה?" הבטתי עליה כמו על משוגעת,

אני נוגע בך, אני מדבר איתך,"

"אבל זה לא מרגיש ככה,"

"לא אשמתי שאת מרגישה דברים לא נורמליים,

תפסיקי לזיין ת'מוח ותעשי ספונג'ה,"

"אני מרגישה שאתה לא מבין אותי,"

"בטח שאני לא מבין,

כי אני שפוי ואת לא,

איך שפוי יכול להבין משוגעת?

זה בלתי אפשרי,

תכיני אוכל,"

"טוב, אני הולכת לבכות קצת,

ואחרי זה אני יחזור ואעשה את כל מה שביקשת,"

"טוב, אבל תבכי מהר, כי אין זמן,

ותגהצי לי את הבגדים,"

הוא מתקלח במים רותחים, וטוב לו טוב,

לא טוב לי לא, כי אני בתחתונים

והוא שופך את הזרם על גופו החטוב,

וכולי נרטב מפנים, הופך לתשוקה של ספוג

מנפץ מיתוסים בארגזים קטנים,

קטן-קטן, אבל יש לו אלוהי

אני תופס לו ת'ביצים במים,

ושואב, ושואב, תיכנס לתוכי

כל התחת הקטן שלו רועד לי בין האצבעות...

הלכה המוזה, נגמר, הגעתי לתודעה יצירתית,

כל מה שאני צריך זה סקס טוב,

עם מישהי טובה ומוכרת, והכול יכול להיות טוב

הפעם אתן לה לגמור, לא אהיה רשע

הפעם ארד לה ויותר זמן, וגם אשקיע

כי באמת זה אינטימיות, אבל שיש בה סקס

אפשר לגרור את המתח המיני הרבה מאוד זמן,

זה אפילו כיף

כשהראש שלך מלא בחמוקי גופה ובריח שלה והקול שלה,

והשיער, והעיניים

אתה לא רוצה שום-דבר מלבד זה

ופתאום היא רוצה ילדים, אז אתה בורח,

אבל אתה עוד רוצה אותה

למה היית חייבת לתקוע ילדים או מיסוד קשרים,

זה לא טוב, אנחנו עדיין ילדים

אבל טוב לה ככה,

"פשוט תזיין אותי וזהו, אל תהיה בחורה,"

היא אומרת כשאני מהסס ושואל מי ומה

אבל האמת שאני קצת בחורה... באיזה מובן

מה לעשות

את לא יכולה לזרוק אותי ככה למצב מסוים, יש השלכות

מה לעשות, יש גם בנים שחושבים ומרגישים

הפתעה? 

מצב-רוח שקט-שקט בלי פינק-פלויד ברקע

היא מצביעה השמיימה ואני רואה דם

"כל יום השמש נטבחת על-ידי כיתת יורים,"

היא אומרת, ואני נשאר תמה

"הרי זו שעת השקיעה הגדולה," היא אומרת,

"בא השמש פצועה, מדממת, נאבקת על חייה,

שוקעת לתוך אופק המוות,"

"ואני," היא אומרת ומפזרת שיערה לרוח,

"טועה במחשכים שהשמש משאירה אחריה,"

אני פוסע איתה ברחובות המחשיכים,

צעדינו מהדהדים מבתי האבן הנוטים ליפול

היא מזמינה אותי לישון בחדרה בלי להביט בי,

ואנו פוסעים אל דלת הפלדה,

שעציץ קטן וירוק צמא על מפתנו

"פה אנחנו נכנסים," היא אומרת,

ואני עומד בבית קטן ומבולגן,

עם ציורים זולים תלויים על הכתלים,

וריח מחנק כבד

היא מאווררת את הבית,

ומזמינה אותי לנוח על מיטתה

שם היא פורמת את כפתורי חולצתי,

וטומנת את ראשה בחזי

הרי היא משייכת אותי אליה, אני חושב,

היא מנשקת לי את החזה,

ואני שומט ראשי אחור בהכנעה.