המילים שנכתבות מעצמן

יש לו מה שקוראים "אחריות ציבורית",

כלפיי העגבניות שגודלות אצלו בגינה

אחרי הכול העגבניות תלויות בו, והוא תלוי בהם,

ויחסי התן וקח דורשים הרבה תשומת לב צבאית

למשל - הוא צריך לכתר את העגבניות ולהגן עליהן,

מפני בעלי-חיים טורפים אכזריים שלא יבחלו באכילת עגבניות חיות

כמו כן, יש לשמור אותם בסביבה של טמפרטורה מסוימת, ותנאי חיים הוגנים -

כמו איכות האדמה, אופן וכמות וזמני ההשקייה, ושלל תעלולים שמייטבים עם העגבניות ועם מי שאוכל אותן

היו זמנים בהם טורפים רעים זממו לאכול את העגבניות הרכות בעודן בחיים,

אך הוא סיכל מזימות אלו, למרות שהרבה עגבניות נפלו קורבן למלתעות קטנות של מכרסמים,

ומיצי דמן של העגבניות נשפך על האדמה ועורר בו בהלת וחלחלת לנוכח האכזריות של החיים והטבע

אך אלו היו ימים רחוקים מאוד, בהם צבאו האויבים על חלקות העגבניות וזממו לאכלן,

וכל זאת בראשות המנהיג האכזר שלהן "מלאכי", ראש המכרסמים המתוחכם והקרימינל,

ששלט ביד רמה על השדות המקיפות את חלקות העגבניות

אך בעזרת מלכודת מתוחכמת - נלכד מלאכי ומת בייסורים גדולים,

ואתו התפרק כל ארגון הרוע של המכרסמים

כעת החיים טובים יותר, עם עגבניות בשלות וטעימות, והכי חשוב - מרוצות מהטיפול שניתן להן

סיסמת העגבניות היא "תנו לגדול בשקט בערוגה בכפר, שם תזרח השמש גם מחר",

ואכן הוא עושה הכול כדי שמשאלתן הקטנה הזאת תתגשם.

אמן.

מעבירים את היום בלהעביר ארגזים ממקום למקום, למלא ולרוקן את הארגזים, לבדוק מה בפנים ומה לא בפנים.

"אדיוטים מושלמים לא שורדים בעולם הזה," אמר אביו של מיכה, ונגע בכתפו לאות הדגשה, "אל תהיה אידיוט,"

"אני לא אהיה אידיוט, אבא, אני מבטיח, הדבר האחרון שאני אהיה הוא אידיוט,"

"עדיף להיות מת מאשר להיות אידיוט," אמר אביו של מיכה ונגע באוזנו לאות הדגשה, "תמיד תעדיף להיות מת,"

"תמיד אני אעדיף להיות מת, אבא, אני מבטיח לך, להיות מת - רק לא להיות אידיוט,"

הם הערימו ארגזים וספרו תכולה, ויצאו להשקות את הגינה,

"תמיד כדאי להיקבר באדמה," אמר אביו של מיכה, ונגע באפו לאות הדגשה, "להיקבר באיזה דבר אחר זה אידיוטי מדי,"

"תמיד אעדיף להיקבר באדמה, אבא, ולא בשום דבר אחר, אפילו לא בקרח," אמר מיכה בקול רועד

"כשמתים - צריך למות באפן סופי, לא חלקי," אמר אביו של מיכה ונגע באצבעו לאות הדגשה, "אחרת עלולים לקצור לך איברים להתרמה,"

"כשאמות - אמות רק באופן סופי, לא באף אופן אחר, אני מבטיח לך," אמר מיכה בקול רועד

הם חזרו לבית, והכינו שקשוקה במטבח,

"תמיד תאכל רק את החרא של עצמך ושלי," אמר אביו של מיכה, ונגע בישבנו לאות הדגשה, "לעולם אל תאכל חרא של אחרים,"

"רק את החרא שלי עצמי ושלך אני אוכל, אבא," אמר מיכה בקול רועד, "אני מבטיח לך,"

"אל תדפוק חשבון לאף אחד, רק לעצמך, ולי," אמר אביו של מיכה ונגע בחזהו לאות הדגשה, "רק אתה ואני יודעים מה טוב לך,"

"אני לא אדפוק חשבון לאף אחד מלבדי ומלבדך," אמר מיכה בקול רועד, "רק אני ואתה יודעים הכי טוב בשבילי,"

אני נוסע לאילת כי נשבר לי מ-כל החרא,

באילת אני לא מוצא כלום, רק כמה זיונים,

ויותר מדי חול ומלח וים

אני אוכל שם באיזו מסעדה שמגישה לי צדפות במחיר מופקע,

אבל אני חייב לאכול את הצדפות, כי מעולם לא אכלתי צדפות,

וצריך לעשות כל דבר לפחות פעם אחד לפני שמתים.

אני נוסע לבאר-שבע, ושם יש שפע של סמים,

אני גר בשכירות אצל איזו מרוקאית רוסייה שנותנת לי לעשן חומר בחינם,

אנחנו רואים "נני" והיא צוחקת, נראה לי זה קשור למשהו אצלה מהילדות,

ואז אנחנו מזדיינים, ובין לבין אוכלים שמנת וקוטג' בכפית.

אחר-כך אני נוסע לירושלים, אבל באמת אין מה לראות שם

האנשים כל-כך שונים אלה מאלה, וקשה לתפוס את הקליקות הנכונות

אני מתאכסן באכסנייה זולה שצופה לכביש ראשי מלא מכוניות ודוכני פלאפל,

ומשוטט באתרים העתיקים של העיר כדי לספוג את תחושת האפסות שלי

בערב באה תיירת לבקש קצת נאפס, ואנחנו שוכבים,

היא מודה לי בצורה מנוכרת, למרות שנהנתה, ושואלת אם חסר לי אוכל

אני מופתע שהיא מביאה לי ארוחה שלמה בקרטון של פרגיות בלאפה,

המבורגרים של סטייקים עם הרבה תוספות,

לחמים ובייגלות שמנים מקומייים,

והרבה סלטים וחמוצים, וגם כמה קרטוני מיצים

אני מציע לגמול לה בצורה כלשהי, אבל היא אומרת שכבר גמלתי, והולכת,

יותר אני לא רואה אותה חוץ מבמדרגות, "שלום, שלום,"

אני נוסע לתל-אביב, ואוכל ארוחות מפוארות ושמנות מאוד,

ומשלם עליהם מחיר מופקע

שוכר חדר רגיל בבית מלון יוקרתי חמש כוכבים,

עם ארוחת בוקר

בבוקר אחרי ארוחת הבוקר אני נוסע לטבריה, 

ויושב כל היום מול הים, עם קפה שמביאים לי בחינם מהמסעדה בחוף,

וזה כי אני נותן טיפים נדיבים ואוכל הרבה דגים וחריף

אני מתאכסן באכסנייה, ומזמין אליי נערת ליווי לחדר,

אבל היא כל-כך לא בעניין, שאין לי חשק ולא עומד לי,

אני משלם לה בכל זאת ונותן לה ללכת

אני רוצה לנסוע לגולן, אבל נגמר לי הכסף,

אז אני חוזר לכפר שלי ליד לוד, ובמהרה מכניסים אותי לעבודה השוטפת,

רפתן ופלחה,

כשאני מאבד עניין, הם נותנים לי לטפל בגינות

אני עוד אחזור לטייל, ואולי אהפוך לאדם טוב יותר.

אלה היו הימים בין לבין.

בין חורף לקיץ, בין סתיו לאביב, בין יום ללילה.

אני ישבתי על המיטה המתקפלת שלי ושיחקתי טטריס,

בחלון השתקפו הרי אדום.

כל הלילה שיחקתי טטריס,

ובחצי הלילה ראיתי אותה במוחי,

מייחלת ומתפללת לאהבתי.

לא יכולתי להתרכז יותר במשחק,

הבטתי על הלבנים נופלות על הצג,

וראיתי אותה, עומדת מולי,

לבושה כקבצנית, היפה בנשים,

אומרת למה זנחת אותי,

קראתי לך מעל אלפי רקיעים,

יום ולילה ואביב וסתיו,

ואתה היית עסוק לשחק טטריס.

בכיתי,

לבד מול המסך הדיגיטלי,

חטאתי, חטאתי, קראתי,

תחזרי אליי.

והיא חזרה כמו סערה של ברקים,

עומדת בדלת בגוף מושחת, בנפש חרבה,

פוסעת אל משעולי ביתי כמהססת,

הרי לך מיטה, אמרתי,

וכל הנוחיות של החרמון בתנופה שאת רוצה.

היא נכנסה למיטה ונרדמה מיד,

ואני נשארתי עם משחק טטריס מטופש ביד,

זורק אותו לפינת החדר, מביט במיטה הריקה,

ומחפש את הגלולה הירוקה,

לצבוע את עולמי בירוק זוהר,

נצנצים,

למען לא אעשה מעשה נואש כלשהו.

ואז היא אמרה - בוא אליי, תחדור אליי,

וחדרתי לתוכה בזין רעב.

היא נאנחה אנחות קולניות מאוד,

הים סער, הגשם הצליף,

ואז התבהרו השמיים ומצאנו עצמנו עייפים על הרפסודה,

בין יבשת ליבשת, בין תקווה לייאוש.

הרי זה הסוף, היא אמרה בלחש,

ואני הצטנפתי בשמיכה.

הירח החליף צורות לילה לילה,

והשמש עלתה וירדה.

לבסוף נפחנו את נשמותינו בהפרש של שניות,

שם על הגונדולה,

בין יבשת ליבשת,

בין חיים לחיים. 

אלה היו הימים של החורף. 

הגשם נשב בחלון.

אני לקחתי את העט, וציירתי גלים.

היא פרצה את הדלת כמו רוח סערה,

כולה ממוקדת מטרה,

אמרה אני לא זזה מכאן,

עד שנאהב לנצח נצחים.

איך שאתה רואה את זה,

אין לך ברירה.

טוב, אז נאהב, אמרתי,

והתחלנו לרקוד בריקוד אהבהבים.

אני נשאר, היא הולכת וחוזרת.

אני ישן, היא עובדת ומבשלת.

אנחנו מזדיינים בלי הרף,

פשוט כי אין משהו יותר טוב לעשות בעולם האומלל הזה.

והרב ד"ר אומר שאנחנו חיות,

ולא אכפת לנו.

לא משנה מה נעשה, תמיד נהיה חיות,

בעיניים של מישהו, של מישהי.

"אתה רוצה להגיד לי שאתה אוהב אותי?"

היא שואלת בלעג.

"איזו ברירה יש לי," אני עונה,

"הרי הגורל קשר את לבותינו יחדיו,"

והיא אונסת אותי באלימות.

אחר-כך אנחנו יושבים במרפסת,

ושותים תה ירוק קר.

היא אומרת שאין תקנה לעולם,

כי הגאולה קשה מדי לביצוע,

ולכן העולם יידרדר יותר ויותר,

עם הטוב ועם הרע,

ועם כל הכוונות הטובות של הרב הד"ר הטוב.

אני נכנס לסלון דרך הפתח הרחב,

ומנגן אופרה.

זה תמיד גורם לה לבכות.

ואני בוכה כי היא בוכה.

ושנינו יושבים מול העיר עם כוסות תה ירוק קר,

ובוכים,

כשהלילה עודף אותנו בטל.

ואז הוא חוזר מהעבודה, מלוכלך ועייף, צריך את מנת הבשר שלו, ומתקלח. ואז הוא יושב ואוכל מה שהיא הכינה או מה שיש. שזה יכול להיות אוכל שהיא בישלה, או גבינה על לחם עם חמוצים. ואז הוא פותח בירה ומניח אותו על השולחן לפני הכורסה. ואז הוא מדליק את הטלוויזיה ולא אכפת לו איזה שטויות. ואז הוא יושב על הכורסה מול הטלוויזיה, מביט בשטויות ושותה בירה. והיא אומרת לו ככה כזה, וצריך זה, וקרה זה, ובוא נעשה זה, ומה יהיה עם ההוא ועם ההיא, וזה לא יכול להימשך ככה. והילדים הקטנים צווחים, בן ובת קטנים זאטוטים, ותינוק. והיא רוצה שהוא יעשה וייתן יד ויחמם חלב וינקה את המיטה מ-כל החיתולים, ואולי יסתכל בחשבונות החשמל, ובחשבונות המים, והארנונה והגז והמיסים, ויגיד לה אם לא עובדים עליהם כמו שהיא חושבת. ומה יהיה עם הדרך שצריך לגן ולפעוטון, ובכלל ילדים זה לא כמו פעם, והם לא בובות. כל הזמן צורחים, מחרבנים ואוכלים. ובכלל הגיעה הצעת מחיר לבית שלהם, ואם יוסיפו יוכלו לגור בבית טוב ליד ההורים שלה. ואתה יודע שההורים שלה יכולים לעזור, גם האחיות ואפילו האחים. ובכלל נישואים וילדים זה לא מה שהיא חשבה, כי כולם אמרו לה משהו אחר, והוא כל היום לא בבית, והיא צריכה להתמודד עם כל החרא. ואולי הוא משחק קלפים, והולך לזונות, או יושב בברים והיא לא יודעת. ואולי הוא מזיין מהצד, איזו אחת שלא בוחלת באמצעים. ובכלל אומרים שתהיה מלחמה, ויהיה שלום, וכולם יחיו בחדווה ומדון. ומה יהיה על האח שלה החולה שכועס שהיא לא מתייחסת אליו, ולא מסוגלת לעזור. והעצבים האלה לא מניחים לה, יש לה עצבים ברגליים ועצבים בראש, ואפילו כאב ראש כזה של סחרחורת וטמטום. ובאמת אולי כדאי לצאת לחופשה בטבריה שהילדים ייהנו קצת, ויש שם משפחה, או אפשר לאילת, אבל רק במלון ארבעה כוכבים. ובכלל היא לא הייתה בהופעה או הצגה הרבה מאוד זמן, והיא מתלבשת כמו חפרית. ובאמת הגיע הזמן שהוא יהיה גבר וילמד להכין חמוצים, כי לקנות אותם זה יקר וזה לא טעים. ואולי נתלה תמונות כאלו ארוטיות על הקירות כמו שלכולם יש, ובאותה הזדמנות הוא יצבע את הבית. ובאותה הזדמנות צריך לקנות חלקת קבר כפולה כדי שיהיה בטוח שיהיה להם איפה לנוח ביחד, וגם לבחור מצבה. והוא מסתכל על השטויות בטלוויזיה, ולא מקשיב בכלל, לא קולט מילה. וכשהיא שואלת אותו, אז תכלס, איך עבר היום שלו, הוא אומר לה, מאמי, אין לי חשק להקשיב ולדבר, עכשיו אני שותה בירה. רוצה בירה גם?